My Angel (1)

~3~

*לא בדוק, תרחמו עליי אם אתם רואים טעות! תודה 3:)*

*

זמן: יום ההולדת התשעה עשר של אוולין

חושך הוא הדבר הראשון שראיתי. בהתחלה חשבתי שהעיניים שלי עדיין עצומות, אבל לאחר כמה רגעים הבנתי שאני נמצאת במקום חשוך לגמרי.
היה כל כך חשוך שגם כעבור זמן מה לא הצלחתי להרגיל את עיניי.
לקח לי הרבה זמן להיזכר באירועים האחרונים, וכשהצלחתי הרגשתי את גופי מתחיל לרעוד וכיסיתי את פי כדי שאף אחד לא ישמע את ההשתנקויות שלי.

אמא שלי כבר לא הייתה בחיים, ולי לא היה מושג איפה אני. מה עם דודה אנה? האם גילתה את גופתה?
מחשבה נוראית נוספת עלתה בראשי:

האם הם לקחו גם אותה? האם הם הרגו גם אותה?

נערתי את ראשי כדי להעיף את המחשבות מראשי. הייתי צריכה להתפקס מהר אם רציתי לצאת מפה, איפה שפה היה.

הזזתי את ידיי הרועדות כדי להזיז את שיערי מפניי ושמעתי רעש של אזיקים ואת כובד הברזל על הידיים שלי.

מיששתי את מה שישבתי עליו והרגשתי רצפה מעט מלוכלכת, מנקה את הלכלוך על הבגדים שלי.

החושים שלי החלו לחזור, וכך גם מערכת העצבים שלי. כאב ראש נוראי הזכיר לי שאיבדתי את הכרתי לאחר מכה של מי שלקח אותי, וניסיתי למצוא את מקור הכאב כדי לנחש את חומרת המצב.

האצבעות שלי הרגישו משהו על הרקה שלי ואני ניחשתי שזה היה דם יבש. קיוויתי שזה גם אמר שהפצע מהמכה לא היה גרוע מדי והדם הפסיק לצאת.

שפשפתי את זרועותיי בניסיון להפסיק את רעידות גופי, רעידות שלא נגרמו מקור.

רעש נשמע, אך לא הצלחתי להבחין מאיפה הוא מגיע עד אשר אור נכנס מלפניי וגרם לי לעצום את עיניי.

"-אמרו ששלחו מישהו," קול גברי נשמע והמקום בו הייתי התמלא באור. כעת שהמקום היה מואר יכולתי לבחון אותו; התברר שישבתי ברצפת חדר קטן שהיה ריק לחלוטין.

שני גברים גדולים לבושים בשחור נכנסו לחדר ובחנו אותי, אך הם לא אמרו לי מילה והמשיכו לשוחח ביניהם.
אחד מהם, אשר היה קירח, הוא זה שאמר ששלחו מישהו. השני היה בעל שיער בהיר. ניסיתי להבין מה כוונתו- האם מישהו אחר היה אמור לקחת אותי?

כמו... אנשים שקנו אותי, אולי? אבל מלבדי לא היה אף אחד פה, לכן היה לי קשה להאמין שזו הסיבה שהייתי פה. אולי פשוט לא רציתי לחשוב שזה הולך להיות גורלי.

גבר שלישי הופיע בדלת הפתוחה והוא הצטרף לשיחה השקטה של השניים האחרים, לפני שהוא עשה את דרכו אליי.