My Angel (1)

~5~

זמן: יום אחרי יום ההולדת של אוולין

"לאן אנחנו הולכים?" שאלתי אחרי נסיעה של כשעה. הייתי מודאגת מדי לדבר עד שהייתי בטוחה שלא עוקבים אחרינו. עכשיו, לא נראה היה שעקבו אחרינו- אבל פין היה עדיין מתוח מאוד במושב שלו.

"מקום שבו נמצא מישהו שיוכל לומר לנו איפה נמצא את המלאך שלך." פין ענה, אבל זה עדיין לא התשובה שחיפשתי. נתתי לו מבט, אבל או שהוא היה מרוכז בנהיגה, או שהתעלם ממני.

"מי זה המישהו הזה? אנחנו יכולים לסמוך עליו?" ניסיתי שוב.

פין נושך את שפתו, מביט בי רק לרגע. "אולי," הוא אמר, "אני מקווה שהיא תוכל לעזור." הרמתי גבה. היא?

פין לא נראה שהוא במצב רוח לשיחה, אז עזבתי את הנושא וניסיתי להתרווח במושב.

לא הרגשתי את הישבן שלי מהנסיעות הארוכות, וכל מה שרציתי היה למתוח את רגליי.

עוד לפני שידעתי, נפלתי לעולם החלומות.

*

"אוולין", קרא קולה של אנה, והרגשתי מגע חם על פניי. "אל תפחיד, אוולין. זה היה רק ​​חלום רע." פקחתי את עיניי להביט בה, מייבשת את הדמעות בשרוול חולצתי. "זה היה כל כך מפחיד, אנה. אנשים צעקו, היה אש בכל מקום, ודם ... כל כך הרבה דם!"

אנה כרכה את זרועותיה סביבי, מלטפת את שיערי באהבה. "זה היה רק ​​חלום רע. מה עושים עם חלומות רעים, אָוִוי?" משכתי באפי, מרימה את ראשי להביט בה.

"אנחנו אומרים להם ללכת. אנחנו אומרים להם שאנחנו לא רוצים אותם כאן, אז הם צריכים ללכת." ראשה נע מעלה מטה על ראשי כשהיא הנהנה.

"נכון, אווי. אז אם יש לך סיוט נוסף, תגידי לו שילך. בסדר?" הנהנתי, פניי רטובות מדמעות, אבל כבר לא בכיתי.

אבל גם כשעשיתי כמו שאמרה, אותם סיוטים חזרו לרדוף אותי כל לילה.

לא סיפרתי לאנה על החלומות הרעים שלי יותר.

*

"אוולין" הרגשתי יד על כתפי, מנערת אותי קלות להעיר אותי. פקחתי את עיניי, ובמקום לראות את דודה שלי - ראיתי את עיניו הכחולות של פין. "אנחנו כאן. בואי, אנחנו חייבים להיות מהירים." מצאתי את עצמי מהנהנת, אם כי עדיין הייתי חצי ישנה כשפתחתי את הדלת ויצאתי מהרכב.

עקבתי אחרי פין, ושמתי לב שעוד מעט יחשיך. כמה זמן ישנתי? כמה זמן פין נהג?

בחנתי את פניו. הוא בטח היה עייף; רוב בני הנוער היו זקוקים להרבה שינה בגילם. האם הוא בכלל ישן?

עוד לפני שהספקתי לשאול אותו משהו, הגענו לדלת שבנו בניין עם מוזיקה רועשת שבאה מבפנים. שלחתי לפין מבט שואל. מדוע היינו במועדון?