כיתה ח׳ עוברת במהירות רבה מכל השנים האחרות, וכמו שיום הולדתו השלוש עשרה הולך ונעלם, הוא שם לב שהוא מתחיל להשתנות. הוא מעט גבוה יותר, וגופו שרירי יותר משומן של כלבלב רך. הפנים שלו לא גדולות ושמנות; זה חד יותר וריבועי יותר, ופתאום יש לו אף ארוך ועקום. קולו קצת יותר עמוק וקצת יותר גס. הארי חושב שזה נשמע מוזר, והוא חייב לחשוב ככה, כי בכל פעם שלואי שומע את זה, הלחיים של הארי מסמיקות מבושה והוא מסתכל למטה לנעליו.
די מהר, הבלתי נמנע מתרחש, ואמא שלו מושיבה אותו לדיון. הארי נאנח כיוון ששמע ילדים אחרים בשכבה שלו מדברים על 'השיחה', והוא חושש מהרגע בו סוף סוף יקבל את שיחתו. ובכל זאת, הוא סקרן, וכשאמא שלו מתחילה לדבר על רגשות מיוחדים בין בנות לבנים. הוא רק מתבלבל.
"האם אי פעם אתה לחוץ סביב הבנות האחרות, הארי?" אמא שלו שואלת אותו בחדות, מנסה להישמע אקראית. ״או סביב ילדה אחת במיוחד?" היא מוסיפה, וגבותיו של הארי רק מתכווצות, כי על מה לכל הרוחות היא מדברת?
"לחוץ?" הוא חוזר, מקמט את האף. ״כאילו, כמו הרגע הזה שאני מקבל זריקה?"
"לא, חמוד," היא נאנחת. "כאילו, האם אי פעם אתה מתרגש, או חרד? האם אי פעם היה לך פרפרים בבטן, או שהלחיים שלך התחממו?"
כמובן, הארי רוצה לומר, כי הבטן שלו קיבלה פרפרים אלף פעמים בעבר, ולחייו התחממו מלא, איכשהו, הוא לא חושב שאמו תרצה לשמוע זאת.
״כן," הוא מושך בכתפיו, וקולו נשמע פתאום קטן. ״אבל לא סביב בנות.״
אמא שלו מסיימת את זה בזה, והוא הולך לחדרו כדי להתחיל בשיעורי הבית. כשלואי מתקשר כעבור שעה, הוא מתפתל באשמה, כי הפרפרים חזרו.
***
בתחילת הקיץ, נייל מודיע כי הוא יוצא לטיול עם אחיו גרג ומזמין את הארי לבוא. הארי שקט משום שמעולם לא היה בשום מקום מחוץ לעיר בלי משפחתו, והוא עצבני. כשנייל שואל אותו אם הוא רוצה להביא את לואי, כל הספקות נעלמים, והארי מסכים בלב שלם.
כשמגיע הזמן להמריא, שלושת הנערים לא יכולים להפסיק לקפוץ מהתרגשות והם מצחקקים וצועקים עד לחוף, למורת רוחו של גרג. הם הקימו מחנה על החוף - או ליתר דיוק, גרג מקים מחנה בזמן שהארי, נייל ולואי גולשים ומקימים שם מדורה, והארי ממש מתרגש כי מעולם לא ראה מדורה לפני כן. הם מבלים את כל הלילה בצליית מרשמלו ונקניקיות, וצורחים את כל השירים האהובים עליהם בקולי קולות כשהם משליכים ענפים ובולי עץ למדורה.
כשהארי שומע את לואי מזמזם שיר בשקט תחת נשימתו, הוא פשוט משתתק ומקשיב, כי הוא חושב שאולי יש לו את הקול הכי יפה שאי פעם שמע. כשלואי תופס אותו מקשיב, הוא הופך לאדום ומשתתק, אך הארי רק מחייך ומבקש ממנו לשיר שיר אחר.
מאוחר יותר באותו לילה, כאשר הנחירות של גרג ונייל ממלאות את האוהל כמו עשן, לואי דוחף את כתפו של הארי ומזמין אותו אל תוך הלילה. לואי לא מדבר כשהוא אוחז בידו של הארי ומשך אותו לעבר החוף היבש, ושניהם שותקים כשהם נשכבים בחול ומביטים בשמים החשוכים. מה שהארי רואה הוא מעבר למילים, כי לפניו נוף עוצר נשימה של אורות מנצנצים ובוהקים, והוא חושב, אוי, כוכבים.
זו הפעם הראשונה שהוא רואה את הכוכבים כמו שצריך בכל חייו, כי כאן על החוף, אין אורות עיר לא טבעיים שיסתירו את הנוף היפהפה הזה, ואין מה שיסיח את דעתו מהרגע המדהים והנפלא הזה; על הרגע הזה שהוא חלם עליו במשך עשר שנים. כשהארי מסתכל על הכוכבים כמו אבא גאה, הוא ממתין והוא מקשיב, כי הוא עדיין לא גילה איזה רעשים משמיעים הכוכבים.
כאשר לואי מתחיל לשיר להארי שיר, הוא סוף סוף מגלה איך הכוכבים נשמעים.
YOU ARE READING
The Stars , They Must Be Singing - Hebrew
Short Storyהארי לא אמור לחיות , לואי לא חי עד שהוא מצא אותו. ♡ הספר מתורגם באישור, כל הזכויות שמורות לכותבת המדהימה @dinosmatestraightup.
