הפרק היום ממש ארוך, מקווה שתהנו לקרוא ♡
מכורבל במיטת בית החולים המוכרת, הארי מרגיש שהוא תקוע באמצע חלום הזוי. זה כאילו שהוא משחזר את רגעי ילדותו; מפרקיו כואבים ולבו דופק מעט מדי בחזה כאשר המוט העומד לידו מאפשר לנוזלים לדלוף לוורידים דרך צנתר חד מטויח לגב ידו.
הוא לא חשב שאי פעם ימצא את עצמו במצב זה. הוא חשב שהסרטן נעלם לתמיד, אבל הוא מניח שלפעמים החיים פשוט לא מסתדרים בדרכים שאנחנו מצפים להם.
הארי מנגב את הנזלת ואת הדמעות יורדות מעיניו. הוא לא הפסיק לבכות מאז שחזר מחדר המיון לאחר שהתעלף על רצפת חדר השינה שלו, ויש לו תחושה שהוא לא יפסיק לבכות די הרבה זמן.
הארי הוא לא היחיד שבוכה. הוא יודע, אי שם בבית החולים, לואי מחכה על ספסל קר וקשה, עם עיניים אדומות, וזה פוגע בהארי יותר מכל המחטים או הכאבים.
הוא רוצה שלואי יהיה כאן. הוא לא ממש בטוח למה הוא בכלל בבית החולים, כי בפעם האחרונה שהוא בדק, לואי לא דיבר איתו, אבל כנראה שכל רע מגיע עם קצת טוב.
אולי זה איזה טריק גורל אכזרי; איזושהי חילופי דברים. אולי לזכות בלואי בחזרה היה מחיר של הדרדרות; של התמודדות עם לוקמיה פעם נוספת.
כאשר סוף סוף מכניסים את לואי לחדרו של הארי והוא עוטף אותו בזרועותיו, הוא מחזיק את הארי קרוב ובוכה בשקט לצווארו, והדבר היחיד שעובר בראשו של הארי הוא שזה היה סחר הוגן.
***
כעבור חודשיים, והארי הופך לילד הקטן המפוחד והנאיבי עם העור החיוור ומפרקי כף היד הרזים שהיה פעם.
הכל זהה, כמו שהוא עזב לפני שתיים עשרה שנה. אותם מדים סניטריים שלובשים אנשי צוות בבית חולים, המיטות עטופות באותן סדינים לבנים, והמחלה אוכלת את הארי בדיוק כמו שקרה בילדותו. אבל הפעם הוא אוכל את הידיים והרגליים החזקות והבריאות שגילן שש-עשרה, ולא את איבריו הקטנים של פעוט.
הפעם, הארי יודע שהוא תמיד יזכור את הדברים שהוא מאבד. הוא יזכור איך נראה שלג. הוא תמיד יזכור את הגשם והרוח, והוא יזכור איך השיער שלו נראה. הפעם, הוא לעולם לא ישכח את הכוכבים, וזה מייסר אותו יותר מכל.
אבל עדיין יש לו את המוסיקה של הכוכבים איתו. הוא תמיד יידע איך הכוכבים נשמעים כי בכל פעם שהוא בוכה ובכל פעם שהוא ישן, לואי שם שר לו ומחזיק אותו חזק יותר מבעבר, כאילו הוא מודאג שהארי יחליק דרך אצבעותיו ויהפוך לעוד כתם נוצץ ומנצנץ אל השמים.
לואי שר כשהארי מפחד, הוא שר כשהארי סובל מכאבים, הוא שר כשהארי עייף, והוא שר כשהארי עצוב. הוא שר מבעד לאוקיינוס של דמעות כשיום אחד הוא עבר דרך הדלת וראה את הארי אוחז באגרוף תלתלים רכים וחומים בידו, עיניו רחבות כאילו הוא לא ממש מאמין למה שקורה. הוא שר להארי כאשר לבסוף הארי מסתכל במראה ומבין שלא נותרו תלתלים לזכור.
YOU ARE READING
The Stars , They Must Be Singing - Hebrew
Kurzgeschichtenהארי לא אמור לחיות , לואי לא חי עד שהוא מצא אותו. ♡ הספר מתורגם באישור, כל הזכויות שמורות לכותבת המדהימה @dinosmatestraightup.
