בתחילת התיכון, קיילה מבקשת מהארי לצאת איתה. ובכן, הארי לא ממש בטוח מה המשמעות של זה, אבל קיילה היא ידידה שלו והוא באמת אוהב אותה, אז הוא מסכים עם משיכת כתפיים וקיילה הופכת לאדומה בוהקת ומדלגת עם חברותיה, ומצחקקת כל הזמן. הארי שואל את ג'מה על התקרית כשהוא חוזר הביתה ומסביר את הבלבול שלו, אבל זה לא עוזר כשג'מה נועצת בו מבט למשך כמה שניות שמרגיש כמו כמה שעות לא נוחות לפני שהיא מכנה אותו אידיוט ונועלת את עצמה בחדרה.
פניו נצבטות בהפתעה כשקיילה מברכת אותו בלוקר שלו למחרת בבוקר עם חיבוק חם מאוד ונשיקה לא צפויה על הלחי לפני שהיא מדלגת לשיעור הראשון שלה, ובאמת, הארי לא יודע מה לעשות. הוא תמיד היה קצת חסר מושג מבחינה חברתית, אבל זה פשוט מוזר, הוא חושב, אז הוא מניד את ראשו בתמיהה ומשליך את תיקו על כתפו. הרבה דברים השתנו, למורת רוחו של הארי, אבל הוא ולואי הם עדיין החברים הטובים ביותר והם עדיין הולכים לבית הספר ולבית ביחד כל יום. הם כבר לא מחזיקים ידיים, כי חם יותר מדי בספטמבר הלוהט, אבל הארי עדיין מרגיש די מיוחד בכל פעם שאצבעותיהם נוגעות, או בכל פעם שלואי כורך את זרועו על כתפיו של הארי.
הוא מרגיש מיוחד וגאה בכל רגע שהוא עם לואי, ולא רק בגלל שלואי הוא האדם הכי טוב ונפלא בעולם. הארי רואה את האופן שבו אנשים אחרים רוצים שהם היו לצידו של לואי במקום; הוא רואה את האופן שבו נערים מצמצמים את עיניהם בהערכה והוא רואה את הדרך שבה נערות נאנחות כשהוא עובר, כי לואי גדל עוד יותר ונהיה יפה יותר עם השנים.
פניו התינוקות הרכות והעגולות הפכו חדות ודקות, וכמו הארי, גם גפיו הקצרות והרכות הפכו לשריריות ומוגדרות יותר. הריסים שלו ארוכים כמעט כמו הציפורניים של הארי עכשיו, ואלוהים, בכל פעם שהוא מציץ בעיניים הכחולות האלה, הארי מבולבל ובאמת פשוט כבר לא בטוח בעצמו.
לואי הוא לא היחיד שעוד משתנה. יום אחד אחר הצהריים, כשלואי פתח את זרועו סביב צווארו של הארי כשהם התחילו ללכת הביתה, הוא הבין שהארי גבוה ממנו, וכי עליו לעמוד על בהונותיו. הוא רק הסמיק ונשך את שפתו לפני שהוא תחב את זרועו סביב מותניו של הארי במקום זאת, כי המותניים של הארי ארוכים, דקים וחזקים, ולואי אוהב את זה.
הארי חושב שגם לואי נחמד וחם. הוא אוהב איך שלואי עדיין קטן ורך וצמוד, והוא אוהב את האופן שבו המותניים של לואי והזרוע שלו הם כמו שני חלקי פאזל שמתאימים אחד לשני. למחרת בבוקר, כשקיילה אוחזת בידו ומושכת את זרועו סביב המותניים שלה, הארי מבחין שהיא צמודה ורזה ויציבה, והוא לא חושב שהוא אוהב את זה מאוד.
הארי נבהל כאשר, מאוחר יותר באותו יום, אחד מחבריו לכיתה שואל אם הוא וקיילה הולכים לקחת את זה רחוק, כי למרות שהוא קצת מקופח מבחינה חברתית, הוא יודע מה זה אומר ולמה לכל הרוחות מישהו יחשוב על זה? כשהוא מתוודה על בלבולו בפני נייל, הוא רק צוחק ומלטף את גבו של הארי בחיבה, והארי מייחל למה שמרגיש כמו בפעם המאה שכולם יפסיקו להתייחס אליו כאל ילד כזה.
לואי לא מתייחס אליו כאל ילד. כן, לואי עדין, זהיר ומגן, אבל הוא מדבר עם הארי כמו הארי מבוגר, והוא מכבד את הארי ומביט אליו. הארי לא חושב שיש מישהו נהדר כמו לואי.
YOU ARE READING
The Stars , They Must Be Singing - Hebrew
Short Storyהארי לא אמור לחיות , לואי לא חי עד שהוא מצא אותו. ♡ הספר מתורגם באישור, כל הזכויות שמורות לכותבת המדהימה @dinosmatestraightup.
