תישמעו כמה שיותר defenseless בספוטייפי / אפל מיוזיק / יוטיוב . תקנו אותו ( אם אתם יכולים ) ב iTunes / Amazon . תשתפו אותו בכמה שיותר רשתות חברתיות ולמשפחה / חברים . תחפשו את השיר בשזאם בכל פעם שאתם שומעים אותו . ללואי מגיע את כל זה כל כך אז תתחילו / תשמעו דפנסלס כמה שיותר !
ללואי קר והוא מושך את הכובע הירוק בצורה חזקה יותר מעל אוזניו, ובכל זאת הוא מרגיש רפוי ופגיע כשהוא מסתובב במעלה גבעת הדשא. הוא משאיר את עיניו על נעליו כשהוא הולך על העלים הגוססים, הפרחים הגוססים, השמש הגוססת בשמיים.
דברים מתים במקום גוסס, הוא חושב.
אבל הפרחים שמסתתרים בתוך מעילו חיים מאוד. כשהוא מציץ סביב המקום הריק, הוא רואה שהוא והפרחים הם היחידים במקום הזה.
ברנרד אליוט. חנה תאצ'ר. שרלוט גרין. שמות שהוא לא מכיר עוברים מתחת לרגליו; שמות שלא אומרים כלום בשבילו אבל לאחרים הם אומרים הכל. לבסוף, הוא מגיע לשם ששווה יותר מהלב הפועם בחזהו.
"היי," הוא אומר, כמעט ללא נשימה, וענן חום מתפרץ משפתיו ולאוויר הסתיו. זה קריר בצורה לא סבירה והוא לא אוהב את זה. הארי שנא את הקור.
"הבאתי לך כמה פרחים," הוא ממשיך למלמל אל הקבר שלו, בוהה ולא זז, לועג לו. הוא מתכופף להניח את הזר הטרי למרגלות האבן ומחייך כשהצבעים מאירים את התפאורה. "זה יותר טוב," הוא נושם, מצחצח את ידיו ומקפל את רגליו בקפידה תחתיו כשהוא יושב.
"סליחה שעבר כל כך הרבה זמן מאז הביקור האחרון שלי," הוא ממלמל בהתנצלות, בעיניים פעורות כשהוא מביט באבן, כאילו מתחנן אל הסלע למחילה. "היה עמוס. אחותך, ג'מה; היא מאורסת, אתה יודע. תכננו את החתונה. באופן אישי, אני ממש מתעב את הבחור, אבל זו ההחלטה שלה, לא?" הוא ממצמץ בשקט אל האבן, כאילו מחכה לתשובה. הוא בועט נפשית בעצמו, כי הוא צריך לדעת שלא יהיה תשובה.
"בכל מקרה, אמא אמרה לי לשלוח את אהבתי. הייתי אומר את אותו הדבר עבור אן, אבל אני חושב שהיא תהיה כאן מחר כדי לעשות זאת בעצמה. היא ... לא היה לה טוב. היא הייתה הרוסה... כשעזבת. כולנו היינו." לואי ישב בשקט לרגע, גבותיו מתקמטות לפני שהוא מלגלג. "חלקנו עדיין."
זו לא הפעם הראשונה שהוא לא מצליח לכפות מילים מפיו במהלך אחד מביקוריו אצל הארי. הרבה מה לומר, כל כך הרבה מה לשפוך, ובכל זאת, הוא לא בטוח שהוא רוצה לשמוע כמה מהמלים האלה בקול רם.
"טוב ..." הוא אומר בנונשלנטיות וזה נשמע קצת לעגני, הוא מגרד את הבוהן שלו על הדשא. "אני, אה ... חזרתי אתמול מאוסטרליה." הוא נושם עמוק, כאילו עומד להודות באיזשהו וידוי נורא. "ביליתי את הטיול בקמפינג, אתה יודע, מתחת לכוכבים. ליאם הציע לבוא, אבל..." לואי צובט את גשר אפו בין אצבעותיו, כי לעזאזל, גרונו כבר הדוק.
YOU ARE READING
The Stars , They Must Be Singing - Hebrew
Short Storyהארי לא אמור לחיות , לואי לא חי עד שהוא מצא אותו. ♡ הספר מתורגם באישור, כל הזכויות שמורות לכותבת המדהימה @dinosmatestraightup.
