אין לי מה להגיד, פשוט...תהנו?
וטעויות אני כבר אתקן מחר, אין לי כוח.
שיעור אנגלית התחיל,
כולנו התיישבנו במקומנו, הילד החיוור בעל העיניים הכחולות נכנס אל הכיתה אחרי כולם, מאחר.
בזמן שהתקדם אל עבר השולחן של שנינו, שמעתי צחקוקים מעבר שאר ילדי הכיתה שהוא עבר מולם, ניירות מקומטים נזרקו עליו, והצחוק שנשמע בכל הכיתה נשמע רועש יותר ויותר, אפילו בלה צחקה עליו, דבר שלגמרי לא ציפיתי ממנה לעשות.
וכשהגיעה והתיישבה לידי המורה לאנגלית זעפה את פניה ושאלה בטון מעצבן במיוחד: "לוק, למה איחרת לשיעור, שוב?", הוא נשאר בשקט, ללא מענה.
"אני לא נעשת צעירה יותר", היא דחקה בו,
"את גם לא נראת צעירה יותר", מלמלתי בשקט, אך לא מספיק בכדי שרק אני אשמע את זה. פניה של המורה נעשו אדומות כמו עגבניה מפוצצת, אני חושב שהיא עוד רגע התפוצצה בעצמה.
"מייקל קליפורד, אתה מרותק אחרי שעות הבית ספר לעוד שעה שלמה, תתחצף ככה עוד פעם אחת שתהיה מרותק גם לשבוע, אני לא חברה שלך וגם לא רוצה להיות, וזה כולל אותך לוק, אני רוצה את שניכם בכיתה הזו אחרי בית הספר", היא צעקה בחומרה, אבל הצלחתי לשמוע כמה צחקוקים מההקנטע הקטנה שלי אליה, זה קצת שיפר לי את המצב. הנהנתי בשקט, והוא עדיין נשאר בשקט, לא זז.
"אני מדברת גם אליך אדון המניגס, זה מובן?", היא ישרה את משקפיה שנחו על האף העקום שלה. הוא הנהן הנהון שכמעט לא נראה כקיים, אבל הוא עדיין היה.
השיעור המשיך, והמשיך, והמשיך. נראה כאילו הזמן פשוט נעצר, שהשעון פשוט מתגרה בי, אפילו שלו הפגנתי שום עניין בשיעור.
הייתי בתוך הבועה שאני נמצע בה כל שיעור, מחשבות רצות, עד שכבר אין לי על מה לחשוב. שמתי לב שאני כבר כמה וכמה דקות ארוכות בוהה באותה נקודה בכיתה, ואני לא הייתי צריך לנחש במה בהיתי, או במי.
עיני פשוט היו תפוסות על פניו החצי מכוסות של אותו ילד בלונדיני שלא הקשיב לדבריה של המורה הצעקנית שאפילו מרחוק הרוק שלה יכול לפגוע לך יש בפנים. הוא שרבט דברים במחברת שלו, דברים שנראים לנו נורמליים ביום יום, התחברו לדבר לא הגיוני לגמרי, אני חייב להודות שיש לו יד ממש מעולה עם העט שאיתה הוא צייר.
עניין אותי לאן הוא מתקדם עם הציור הזה, ומלבהות בו, בהיתי בידו שמשרבטת דברים, מלאים. כמו המורה שלנו, אוקי הרחקתי לכת.
הוא צייר ניבים, וחיבר אותם לאף..חייתי, עיניים מאלוכסנות במקצת, גוף שלא נראה כל כך אנושי, ואוזניים מחודדות, הוא צייר זאב, אבל עם ניבים. נקרא לזה חצי זאב וחצי ערפד, זה היה ציור מיוחד, ויפה. וכשגמר לצייר אותו, הוא נעצר והסתכל על הציור, וברגע פשוט קרע את הדף מהמחברת וקימט את הדף, כאילו הציור נראה בעיניו נוראי, וזה הכאיב לי לראות את זה קורה, אני חושב שהוא ממעיט בערך שלו, זה לא צריך להיות ככה
YOU ARE READING
Forbidden Love - muke (hebrew)
Werwolf,ערפדים, אנשי זאב, סיפור אויבות שלעולם לא נגמר אבל מה קורה כשאהבה נכנסת בתפקיד הראשי?
