אוקי אז זה הפרק הראשון :) תהנו חחחח
נקודת המבט של לוק:
התעוררתי בשעה15:46
קרני השמש שהאירו על פני גרמו לי להתקשות בלפקוח את העיניים שלי,
התרוממתי על עיוור מהמיטה וגיששתי אחרי הסוגר של החלון וברגע שסגרתי אותו פתחתי את עיניי והרגשתי הקלה קטנה.
קמתי מהמיטה, שפשפתי את עיניי בכריות הידיים שלי והתמתחתי עד שהרגשתי שכל שרירי משוחררים מספיק.
התקדמתי לארוני, הוצאתי ממנו חולצה בלי שרוולים עם הלוגו של נירוונה,סקיני ג'ינס ובוקסרים.
יצאתי מחדרי ונגשתי לחדר האמבטיה, התקלחתי, התלבשתי, סידרתי את שיערי, צחצחתי את שיניי וירדתי לסלון.
הבית היה ריק, כרגיל.
התרפסתי על הספה שממול הטלוויזיה בסלון ושמתי לעצמי סרט בשם "הנוקמים", שחברי הטוב פניק הציעה לי.
הסרט היה בהחלט טוב ובעיקר אהבתי את הנבל המצחיק "לוקי", שהוא בעצם אחיו החורג של 'ת'ור', ולפי מה שהבנתי בסרט הראשון של הגיבור על הזה הם חשבו שהוא מת או משהו כזה..
פגישת השן קרבה ואני צריך כבר לצאת, היא בצד השני של העיר וזה ממש רחוק, וכמובן שאני צריך ללכת לשם כמו אדם רגיל לגמרי, אוי למה העולם הזה לא יכול להשלים עם הצד הלא הגיוני שלו. אז יצאתי מהבית ועברתי חמישה אוטובוסים מגעילים, עם אנשים מזיעים וחוסר אוויר נוראי, עד שהגעתי לאיזור בו מתקיימת הפגישה.
'רחוב הקריסטל בית מספר 56'
בית נטוש כמו כל מקום שבו אנחנו מקיימים פגישות, נכנסתי על הבית, חלק מחברי הפגישה כבר הגיעו, מדברים אחד עם השני על כל מיני דברים חסרי משמעות שקראו להם בחודש האחרון ועושים מזה עניין ענק.
ניגשתי על עמדת ה'כיבוד' שהיית בצד הסלון של הבית, איפה שמתקיימת הפגישה עצמה.
כמעט הקאתי מאותה עוגיה שלקחתי, אלוהים הדבר הזה היה נוראי.
לקח קצת זמן עד שכולם הגיעו אבל בסופו של דבר התחלנו את הפגישה בחצות.
"אוקי אוקי שקט עכשיו", ראש מועצת הערפדים קרא בקול,
כולם השתתקו, אבל עוד נשארו כמה התלחששיות פה ושם בכל זאת,
"בחודשים האחרונים נהרגו ארבעים מבני מימנינו על ידי אנשי הזאב" הוא אמר בטון כבד ובלי טיפת רגש, קריאות הבוז של הקהל החרישו את אוזני, הם צעקו וקיללו בלי סוף.
"צריך הרוג אותם!",
"בואו כבר נילחם בהם!",
"אנחנו צריכים להשמיד אותם!",
YOU ARE READING
Forbidden Love - muke (hebrew)
Manusia Serigala,ערפדים, אנשי זאב, סיפור אויבות שלעולם לא נגמר אבל מה קורה כשאהבה נכנסת בתפקיד הראשי?
