Forbidden Love - muke (hebrew)

chapter 9

והינה לכן עוד פרק למרות שלא הגעתן למטרה, מוותרת לכן חחח, העיקר שתקראו

תהנו :)

התחושה הגופנית שלי חזרה, הרגשתי את כוחי חוזר, הגוף שלי ישן לזמן מה. 
עיניי החלו למצמץ, בכל מצמוץ הבזק אור פגע בעיניי. לקח זמן עד שעיניי התרגלו להבזקים האלו והכלו להשאר פתוחות ליותר זמן. 
ראשי התרומם מעט, רציתי לראות אני בכלל נמצא. הייתי בבית חולים, שכוב על מיטת חולים מכוסה בשמיכה מוזרה הענקית שמחצה אותי. 
עיניי נפלו על אמי שישנה על כורסה שהייתה ליד המיטה שאני נמצא בה עכשיו . 
מה אני עושה פה בכלל?, איך הגעתי לפה?, מה קרה לעזאזל?,  שאלות החלו לתקוף את ראשי. 
כשהורדתי את השמיכה שהייתה יחסית כבדה מעלי שמתי לב שצינור היה מחובר לחלק הפנימי במרפק היד שלי, יחד עם המזרק הקטן ששמים לך באותו איזור שעושים לך בדיקת דם. רק כשראיתי את זה ידי החלה לכאוב, הצינור היה מחובר לאינפוזיה מלאה. זה היה פשוט מפחיד. 
התרוממתי טיפה, הרגשתי חלש. כאילו כל הכוחות שלי אבדו לגמרי ולא יחזרו. הדלת שהייתה אל מול המיטה שהייתי בה נפתחה והבן אדם האחרון שהייתי צריך לראות עכשיו נגלה לעיניי, אבא שלי. 
"א-אבא?, מה אתה עושה פה?, מה אני עושה פה?, מה לעזאזל קרה?", התחלתי לשאול שאלות. הוא לא ענה, הוא פשוט התקדם אלי וחיבק אותי, אני חושב שאני נמצא בתוך חלום. 
"אני כל כך שמח שהתעוררת, היית פה איזה יומיים, אימא שלך לא הסכימה לזוז מפה עד שתתעורר, פחדנו שזה פשוט לא יקרה", החזרתי לא בחיבוק קצר והתנתקנו 
"מה זאת אומרת תתעורר?, מה קרה לי לעזאזל", קימטתי את מצחי 
"אנחנו לא יודעים, הרופאות פשוט התקשרו אלינו ואמרו שאתה כאן", הוא אמר, הבעה חצי עצובה הייתה בעיניו. ממתי הוא הפך לכזה רגיש?, הוא תמיד כל כך...קשוח ואקשן וכל הדברים האלו, לראות אצלו עצב זה פשוט מקרה נדיר. 
"איך הן ידעו למי להתקשר בכלל?, רגע מה הן אמרו בכלל?", המשכתי לשאול 
"הן אמרו שאתה פשוט הופעת על אחד הכיסאות, מעולף לגמרי, והיה פתק על החולצה שלך של המספר שלנו", הוא הסביר, זה נשמע כמו סרט אימה על קומדיה מטומטמת. 
"אני יכול כבר לצאת מפה?, אני לא רוצה להיות פה", התחלתי לקום מהמיטה והוא עצר אותי". 
"אתה לא יכול, הרופאים צריכים לאבחן אותך, לראות מה המצב שלך, אתה היית פה בתרדמת למשך יומיים זה לא משהו רגיל אוקי?, חוץ מזה, צריך להעיר את אימא שלך. תתכונן להחנק מהחיבוקים שלה", הוא חייך חיוך קטן אלי, ניסה לשבור את הקרח עם הומור, וזה עבד לו, 
הוא ניגש אליה וניער אותה קצת ואמר לה שהתעוררתי. היא קפצה מהמקום כמו כלב שראה עצם ענקית מול העיניים שלו, ומחצה אותי בחיבוק חם ואוהב של אימא, הרבה זמן לא קיבלתי קצת אהבה, זה היה רגע טוב ומחמם. 
"הו בן שלי מה קרה לך, כל כך דאגתי אתה לא יודע כמה אני לא זזתי מפה מי האידיוט שהכניס אותך לפה, הייתי צריכה לא לתת לך ללכת למסיבה הזו, הכל יכול לקרות שם", היא התחילה לבכות, ודקירה קטן הופיע בליבי, חיזקתי את החיבוק איתה 
"זה לא קשור למסיבה, אני חושב. אבל הכל בסדר עכשיו אני כן והכל טוב אל תבכי אימא", ניסיתי להרגיע אותה.
היא שחררה מהחיבוק ותפסה בכתפי, ליטפה אותן, 
"מה אתה זוכר?, תנסה להיזכר במה שקרה", היא משכה באפה, הדמעות הפסיקו לרדת על פניה, 
ניסיתי לחשוב, לחזור למה שקרה במסיבה, אבל כל מה שזכרתי היה שהייתי בסימטה, ושהכל היה שחור. 
"אני לא..זוכר כלום מאותו לילה", הרגשתי את ראשי ריק לרגע, נקי מהכל. זו הייתה תחושה רעה, 
"אתה בטוח?, אולי תנסה לחשוב על מה שקרה לפני ותגיע לזה", היא המשיכה לנסות לגרום לי להזכר, אבל כלום. שום דבר לא עלה לי לראש חוץ מאותה תמונה חשוכה, נענתי בראשי לשלילה. 
היא עזבה את כתפי והורידה את מבטה לרגע, 
"אוקי, אולי אתה תיזכר עוד מעט, הכל יהיה טוב", היא נתנה לי עוד חיבוק קצר. 
מה אני אמור לעשות עכשיו?, אני הולך להיות תקועה פה עוד מלא זמן. ביומיים האלו לפחות ישנתי, אבל עכשיו אני צריך לבלות פה עוד שעות עירני לגמרי. 
"אתה רוצה שאני ואימא נביא לך כמה דברים שיעסיקו אותך מהבית?, אתה הולך להיות פה עוד לא מעט זמן", אבא הציעה ואימא הנהנה, 
"כן, תודה", עניתי 
הם יצאו מהחדר ואני נשארתי לבד, לא היה לי כלום לעשות, אז פשוט נשכבתי חזרה על המיטה, חשבתי על כל מה שאני יכול, זמזמתי שירים בראשי, הכל. עד שכבר לא היה לי על מה לחשוב, או שכן. אותה התמונה עלתה שוב בראשי, התמונה החשוכה, כל מה שהצלחתי לראות בה היה קיר לבנים על משהו שחור עליה, פח זבל שבטח הייתי מוצמד אליו אליו כי ככה זה נראה לי, רגע, משהו שחור עליה. מחשבותי כאילו הגדילו את התמונה בראשי, אותו דבר שחור התחיל לקבל צורה בעיניי, הוא התחיל לקבל צורה של דמות. היא נראתה גבוה, היא הייתה מולי, אני משאר שהיא הסתכלה עלי, זה היה פשוט מפחיד בכל כך הרבה רמות. 
הדלת של החדר נפתחה שוב ומישהו שהוא לגמרי לא אבא שלי או אימא שלי נכנס, זו היית הדמות הבלונדינית שאני רואה בכל יום בבית הספר, מה הוא עושה כאן?, איך הוא ידע שאני כאן?, טוב כנראה המחנך שלנו אמר בכיתה. ההורים שלי בטח אמרו לו את זה. 
לא רציתי לדבר איתו, אז פשוט עצמתי את עיניי בשביל שיחשוב שאני ישן וילך. 
בעיקרון לא ידעתי מה הוא באמת עושה אבל שמעתי את צעדיו, מה שאומר שהוא לא הלך. 
שמעתי חריקת כיסא על הריצפה, הוא בטח התיישב על אחד מהכיסאות שהיה קרוב למיטה שלי, הכל היה שקט שוב. 
איך שהוא הייתה לי תחושה שהוא מסתכל אלי, נועץ את עיניו בפניו, זה הרגיש מוזר. 
הרגשתי שקע פתאומי באיזור הצדדי של המיטה קרוב לידי, אני חושב שהוא הניח את הראש שלו על האיזור הזה במיטה, שמעתי שהוא נשם נשימה עמוקה מעט והוציא אותה בכבדות, 
"מה לעזאזל עשיתי", הוא מלמל, מה זאת אומרת מה הוא עשה?, רגע אז זה אומר שבגללו אני כאן?, התחלתי לשאול את עצמי אין ספור שאלות איך הפסקתי לחשוב כששמעתי שקולו מתחיל להישמע בחדר בשנית, 
"טוב, אני די בטוח שאתה לא שומע אותי, אבל בכל זאת, אני מצטער. זה כל כך לא היה בכוונה, אני אבדתי שליטה, לא ידעתי שזה מה שיקרה", הוא משך באפו, הוא...בוכה?, אני בחלום נכון?, מה זאת אומרת איבדתי שליטה?, מה לעזאזל הוא עשה לי?!, 
"פשוט תתעורר כבר, אין לי כוח לשטויות האלו, זה כל כך לא היה אמור לקרות", הרגשתי לפתע את מגע לחיו נח על כריות ידי שהייתה פתוחה, הוא היה כל כך קר, זו הייתה לי הרגשה יותר מידי מוכרת, כאילו הרגשתי אותה כבר, ביותר מוחשיות. 
"אתה קר, אני מתגעגע לחום גוף שלך, הוא ממכר", הוא נאנח, נשימת יאוש נפלה מבין שפתיו 
אני לא מבין מה קורה פה בכלל, מה זאת אומרת מתגעגע לחום גוף שלי?, מה כבר לעזאזל קרה בינינו?, בלבול התקיף את מחשבותי. הרגשתי רע פתאום, נאבק לא לפקוח את עיניי, 
תחושה קרה ולא מוכרת הכתה בי, הרגשתי משהו רך כמו משי נח על ידי, הרגשתי את השפתיים שלו לרגע קט עליה,
זו היית הרגשה כואבת, כאילו ליבי הוא כמו פצצה שהתפוצצה והותירה אלפי חתיכות שבורות, אני לא מבין כבר מה קורה, אני כל כך מבולבל. 
הרגשתי משב רוח מעל לכל גופי, כאילו משהו פשוט עף במהירות האור ממש לידי, אני משער שזה אולי היה הוא, אולי הוא הלך?, פחדתי לפקוח את עיניי ולדעת,
אך בסופו של דבר מצמצתי מצמוץ קטן וצמצמתי את עיניי, כדי שזה לא יראה שהתעוררתי אבל אני לפחות אוכל לראות, הוא לא היה לידי. עיניי נפקחו טיפה יותר. הוא הלך, והותיר אותי אותי לבד, ומבולבל, לא מבין מה קרה הרגע בחדר הזה, או למה אני נמצא בו בכללי
אבל אני אגלה, וזה בטוח יהיה ממנו.

טוב...עוד פרק... 
לא הגעתן למטרה, ולא העלתי שלושה שבועות וכבר לא יכולתי לעמוד בזה אז העלתי, אני אתן לכן מטרה, ואם תגיעו אליה באמת שזה ישמח אותי ממש, אבל לא משנה מה אני בכל זאת אעלה פרקים, כי עדיין זה עושה לי טוב שאתן קוראות אותו :) 
אני אתן עוד מעט את הטעויות אם יש 
מקווה שאהבתן. 

מטרה: 
23 הצבעות 
ו-13 תגובות