חלק 2

114 9 0
                                    

ריין נכנסה לכיתה והתיישבה במקום הקבוע שלה:
בשולחן שנמצא הכי רחוק מהמורה והכי רחוק מהלוח.
היא אף פעם לא הייתה מקשיבה למורים אבל הציונים שלה היו תמיד הכי גבוהים בכיתה.
לאף אחד לא היה מושג איך היא עושה את זה, אבל המורים אמרו שאם זה לא פוגע לה בציונים וביכולת הלמידה, אז אין להם בעיה שלא תקשיב.
היא שמה אוזניות וציירה.
היא מאז ומתמיד הייתה מציירת יפה.
זה משהו שהיה מרגיע אותה.
״תשומת לב אליי,״ גברת האריסון, המורה קראה, ״גם את ריין.״ היא פנתה אליה באופן אישי.
ריין הבינה שהיא חייבת להוריד את האוזניות
ולהקשיב לה.
״מהיום מצטרף אלינו תלמיד, אמנם לא חדש בשכבה, אבל כן חדש פה בכיתה. אני בטוחה שאתם מכירים אותו אז אחסוך את כל ההצגה וההיכרות המיותרת.״ ריין גילגלה עיניים כאות לחוסר החשיבות של דבריה.
זה לא באמת מעניין את ריין דברים שקורים מסביבה.
הוא התיישב לידה, ״א-אה אממ.. אתה לא יכול לשבת פה.״ היא מיהרה להגיד, ״למה, מה הבעיה?״
״אני יושבת לבד. זה ההסכם שלי עם המורה.״
״זה מוזר כי.. היא אמרה לי לשבת פה.״
״אל תתרגל למקום הזה יותר מידי, אתה בטח לא תישאר פה יותר מידי זמן.״
״סגור.״ הוא אמר והוסיף חיוך.
השעה הראשונה עברה, והשיעור הבא הוא ספרדית.
״אני יכול לשאול אותך שאלה?״ הוא שאל אחרי מספר דקות שבהם המורה לספרדית איחרה לשיעור, ״כן?״
״איך זה שאת לא מקשיבה בשיעורים ועדיין מצליחה להיות מצטיינת שכבתית?״
ריין משכה בכתפיה באדישות, ״את מודעת לזה שמחשיבים אותך למוזרה בבית ספר?״
״למה? כי הייתי חברה של טד? וואלה באמת מוזר.״
״לא.. לא התכוונתי לזה. את פשוט תמיד לבד, לא מקשיבה למורים ולאחרים, ״מתבודדת״ עם עצמך כזה.״
״אתה מבין שלא באמת אכפת לי מה אנשים חושבים עליי?״ הוא הנהן באיטיות, ״אוקיי.. אני מיציתי פה, ביי.״
״את הולכת? היום רק התחיל.״
״אני משתעממת מהר, ואני רק בורחת מספרדית.
אתה בא?״
ריין יצאה מהכיתה וליאם הלך בעקבותיה.

All I want is you | L.P |Where stories live. Discover now