All I want is you | L.P |

חלק 17

״את רוצה להחליף לפיג׳מה?״ ליאם שאל.
הוא הסתובב והסתכל על הקיר והיא החליפה.
היא לבשה גופיה ומכנס קצר.
הם התיישבו במיטה וכיסו רק את הרגליים שלהם.
הם דיברו למשך כמה דקות ואז ליאם הדליק את הטלוויזיה ושיחק בפיפא.
ריין צפתה בו משחק ואפילו שיחקה איתו.
לאחר כמה רגעים, ריין קמה לכיוון הספריה שבחדר שלו כדי לחפש את הספר שוב.
היא ריפרפה את עיניה בספרים ולא מצאה את הספר.
ליאם הסתכל עליה וחייך לעצמו.
״בואי הנה מטורפת אחת.״ היא ישבה על ברכיה לידו. הוא חצי ישב וחצי שכב ושם את ידו מאחורי ראשו. ״תפתחי את המגירה.״ הוא אמר לה והצביע על השידה שהייתה בצד שלה.
היא פתחה את השידה וראתה מתנה עטופה, ״מה זה?״
״תפתחי.״
היא קרעה את העטיפה באיטיות וראתה את כריכת הספר הירוקה של הספר ״ג׳יין אייר״.
ריין קפצה על ליאם בחיבוק ולא שמה לב שהתיישבה עליו.
היא חיבקה אותו והוא אותה.
הוא התרומם טיפה כדי להגיע למצב של ישיבה.
״תודה ליאם.״ היא אמרה תוך כדי שהמצח שלו דבוק לשלה.
״למה את כל כך אוהבת את הספר הזה?״
״זה.. ספר שמצאתי ברכב של אמא שלי אחרי שהיא מתה.״
״ממה היא מתה?״ הוא התעניין, ״תאונת דרכים,״ היא הרחיקה קצת את המצח שלה משלו, ״נהג משאית שיכור נכנס בה.״ דמעה ירדה במורד הלחי שלה אבל ליאם מיהר לנגב אותה.
״אני מצטער בשבילך.״ היא חייכה חיוך עצוב, ״תודה.״
היא עדיין ישבה עליו והוא חיבק אותה קרוב אליו.
שנייה לפני ששפתיהם נפגשו, דלת חדרו נפתחה..
זה היה ג׳יי.
ריין ירדה מברכיו של ליאם והתיישבה לידו בחזרה.
״וואו אחי.. קורי יודעת?״ זה הדבר הראשון שהוא שאל, ״אני וקורי לא ביחד.״ הוא אמר בזעם.
ריין העבירה את מבטה בשלהם בחוסר נוחות,
״אממ.. אני הולכת לשירותים.״
ליאם יודע שהיא מרגישה לא בנוח, אבל הוא לא יודע איך להגדיר אותו ואת ריין.
״מה זה היה לעזאזל, ג׳יי?״ הוא שאל אחרי שריין יצאה, ״מה?! אתה יודע איך קורי מרגישה.״
״ואני יודע גם מה ריין מרגישה. כלומר, אני חושב שאני יודע איך היא מרגישה.״
״היא אמרה לך על זה משהו?״
״לא. אבל לפעמים יש בינינו רגעים כאלה.. רגעים כאלה שלא היה לי עם אף אחת. מבין?״
״נראה לי שכן. רגע, כמה פעמים התנשקתם?״
״לא זוכר.. התנשקנו כשהיינו שיכורים.״
״אז זה לא נחשב.״
״אנחנו כמעט התנשקנו עכשיו אבל אתה הפרעת לנו!״
הוא רטן.
״אני לא חושב שהיא הסגנון שלך, אחי. אל תשכח גם שהיא אקסית של טד.״
ריין חזרה לחדר והתיישבה ליד ליאם.
היא פתחה את הספר והחלה לקרוא.

• • • •
״ריין? ריין!״ ריין שמעה קול והתנערה בבת אחת.
היא פנתה להביט בליאם, ״כן? קראת לי?״
״כן כבר כמה דקות שאני קורא לך.״ היא חייכה חיוך מתנצל, ״סליחה. הייתי שקועה קצת בספר.״
״את.. לא שמעת כלום כאילו?״ ג׳יי שאל, ״אני פשוט הייתי מרוכזת בספר.״
״סיימת אותו?״ ליאם שאל וליטף את ראשה, ״לא. נשאר לי עוד קצת.״
״את כבר עומדת לסיים?״ ג׳יי שאל מופתע, ״כן.״ היא ענתה בפשטות, ״זה ספר שקראתי מלא פעמים.״
ריין הסתכלה על השעון וראתה שעברו 50 דקות מאז שהחלה לקרוא את הספר.
״נראה לי אני אזוז. ביי חבר׳ה.״
״ביי ג׳יי.״ ליאם וריין אמרו ביחד ונפרדו ממנו.

״סיימת את הספר?״ ליאם שאל אחרי מספר דקות, ״כן.״
״היא הייתה אחת מהסיבות להתנדבות?״
ריין הסתכלה על עטיפת הספר.
היא הנהנה באיטיות.
ליאם משך אותה אליו וחיבק אותה.
״שנלך לישון?״
״כן.״
ליאם כיבה את האור והם הלכו לישון
זה לצד זה בתנוחת חיבוק.