All I want is you | L.P |

חלק 49

יום ועוד יום..
שעה ועוד שעה..
וליאם מורדם כבר כמעט שבוע.
ריין לא עזבה את מיטת בית החולים לרגע.
״ליאם אתה לא חושב שהגיע הזמן לקום?״ היא אחזה בידו ודיברה איתו.
השאר חיכו בחוץ בזמן שהיא איתו לבד, ״אתה ככה כבר עוד מעט שבוע, קדימה. עבר יותר מידי זמן מאז שהרגשתי אותך, חיבקתי אותך, נישקתי אותך..״
היא משכה באפה, ״תקום כבר, נו..״ היא כמעט התחננה.

*ליאם.
למה לעזאזל אני לא מצליח לפקוח את העיניים?
אני מנסה לפקוח אותן, אך לא מצליח.
אני מנסה להזיז את ידיי ואת אצבעותיי אל הן לא מגיבות.
אני שומע קולות ודיבורים.
אני מרגיש משהו שמונח על ידי. אבל אני עדיין לא בהכרה ב100 אחוז.
במקום לפקוח את עיניי, אני רואה אור.
אור לבן שמתקדם לכיווני לאט לאט.

*ריין.
״מה זה? מה קורה פה?״ ריין לא הבינה מדוע המחשב שמודד ומראה את הדופק שלו מתחיל להשתולל.
היא יצאה במהירות לקרוא לרופאים.
הרופאים הגיעו במהרה.
ריין נשארה מאחורי הדלת.
מצחה היה דבוק לחלון החדר.
הם ניסו להחיות אותו בעוד שהדופק שלו אינו סדיר.

*ליאם.
הכל כל כך שקט ורגוע.
שליו כל כך. אם זה המוות, אז אני לא מבין מדוע אנשים תמיד פוחדים ממנו כל כך. הוא מרגיע.
להורים שלי יהיה שקט עכשיו. הם לא יצטרכו לחזור הביתה כל פעם מהנסיעות עסקים שלהם בגלל השטויות שלי.
גם לריין יהיה שקט בלעדיי.
היא תוכל לחיות עם האובדן, לא?
היא תוכל לנסוע לקולג׳ בלי להרגיש חייבת או אשמה.
אבל.. היא איבדה יותר מידי אנשים בחיים שלה.

*ריין.
עוד מכת חשמל ועוד אחת והוא לא קם.
״מה קרה שם בפנים?״ ג׳יי שאל, ״לא יודעת. פתאום המחשב שמראה את הדופק התחיל להשתולל ולהשמיע צפצופים.״
״הוא יהיה בסדר.״ ג׳יי אמר, ״איך?! פאקינג איך?!״ היא צעקה, ״המצב שלו מחמיר..״ היא אמרה בקול שקט.

*ליאם
לא.. אני לא יכול לעזוב עכשיו.
אבל אני מרגיש שאין לי כוח להילחם.
״ליאם..״ רגע, מי זה, ״ליאם..״ עוד פעם הקול הזה, ״ליאם אתה לא יכול לעזוב עכשיו. לא ככה.
ריין צריכה אותך בחיים שלה. אמרתי לה שתשים לב לאיזה אנשים היא מכניסה לחייה. היא סוף סוף התחילה לשים לב, ואתה רוצה לעזוב אותה? אני לא מוכן לזה. קום! תתעורר! תלך אליה ותחבק אותה. היא מתגעגעת אליך.״
מה קורה פה?
אני חייב לקום.
״לפני שאתה הולך, תגיד לה שאני מצטער כל כך על כך שגילתה את האמת בצורה הזאת.״
למה אתה מתכוון?
היייי! לאן הלכת?!

• • •
״בחיים לא נתקלתי בבן אדם שנאבק ככה על חייו כמו ליאם,״ הרופא התחיל להגיד אחרי שעתיים וחצי בחדר שלו, ״הוא התעורר.״
ליבה של ריין הלם בחוזקה ודמעות של שמחה שטפו את עיניה.
״א-אפשר להיכנס אליו?״
״כן. אבל לא יותר מידי אנשים בבת אחת.״
ריין הסתכלה על קארן וג׳ף. הם חייכו אליה והנהנו.
היא לא חיכתה שנייה אחת ורצה במהירות לחדרו.
היא נשארה בכניסה לחדרו למשך כמה שניות עד שפסעה לכיוון מיטתו.
״ליאם?״ הוא ניסה להזיז את ראשו לכיוון קולה של ריין.
״איך אתה מרגיש?״
הוא הזיז את אצבעותיו בידיים וברגליים.
הוא הזיז לאט את ראשו מצד לצד.
״כואב לי הראש.״ הוא אמר והניח את ידו על הפצע שקיבל בראשו כשהוא נחבט בהגה, ״אחחח זה כואב.״
״אל תיגע בזה יותר מידי.״