All I want is you | L.P |

חלק 41

ליאם הגיע לביתה ב3 וחצי לפנות בוקר.
הוא החליט שהוא רוצה להסיע לשדה תעופה.
הוא עזר לה עם המזוודות עד הבדיקה הביטחונית.
היא חיבקה אותו למשך כמה דקות עד שהלכה.
״ליאם אני אוהבת אותך.״
״אל תבכי, טוב?״ הוא ניגב את דמעותיה, ״אני אוהב אותך.״
היא אחזה במזוודות ופסעה לקדימה.
היא לא הסתכלה לאחור. היא דאגה לפגוש את מבטו העצוב של ליאם.

ליאם הגיע לביתו.
עברו 40 דקות מאז שהוא וריין נפרדו בשדה התעופה.
הוא ראה שיש הודעה בתא הקולי שלו.
ההודעה נשלחה 5 דקות אחרי שריין עלתה למטוס.
*ביייפ* ״ליאם..? אני אוהבת אותך, ואני אתגעגע אליך.. אני מפחדת לגלות שאני עושה טעות שנפרדתי ממך בצורה הזאת,״ הוא שמע את קולה העצוב והרועד, ״אני אוהבת אותך. באמת מכל הלב.. פאק, אני אוהבת אותך, מה לעזאזל אני עושה? איך אני יכולה ללכת ככה? ליאם אני נשבעת לך שבהזדמנות הראשונה שתהיה לי אני אחזור ו-״ *בייייפפ*
וההודעה נגמרה.
ליאם חייך לעצמו חיוך עצוב, ״ממש רוס ורייצ׳ל מפרינדס. למזלו של רוס, רייצ'ל ירדה מהמטוס.״ הוא המשיך לחייך לעצמו,
״אז איזה מזל שגם אני.״ הוא שמע מאחוריו והסתובב בבת אחת.
״מה את עושה פה?! למה לא טסת?״
״לא יכולתי.. המחשבה של לעזוב אותך
פאקינג כאבה לי.״
״כמו המחשבה של לאהוב אותי?״ הוא אמר בצחוק.
ריין נזכרה ביום שהיא רצתה להיפרד ממנו. זאת הסיבה שהיא נתנה לו.
״המחשבה של לעזוב אותך יותר כואבת.״
״אל תעמדי שם ככה כמו עציץ. בואי הנה.״ הוא פתח את זרועותיו וחיבק אותה.
״מחר את באה איתי לקנות חליפה לנשף?״
״בתנאי שתבוא איתי לבחור שמלה.״
״סגור.״
״אז סגור.״
ריין וליאם לא הצליחו להירדם.
ליאם שם את ראשו על ברכיה של ריין, היא שיחקה בשיערותיו וקראה לו את הספר ״אנקת גבהים״.