שיקום

היי! אני כותבת את הסיפור הזה גם באנגלית, למרות שבעברית הוא יהיה שונה לגמרי אבל עם אותו רעיון

אני מקווה שתהנו ממנו

VOTE AND COMMENT !!!

התעוררתי בחדר לבן. משהו נוזלי היה לי מתחת ליד.

דם. המון דם. שלי? של מישהו אחר? לא יודע.

קמתי לאט, הראש כאב לי כל כך, שחשבתי שאני עומד להתעלף שוב. החדר לא היה מוכר לי בכלל. תמונה של ילדה קטנה הייתה תלויה על הקיר . תמונה של נוף בשחור לבן.

חפשתי אחר פצעים או חתכים . לא היה לי שום פצע מדמם. אז הדם הזה לא שלי? המחשבה שאני שוכב בתוך שלולית דם של מישהו אחר גרמה לי לרעוד.

נעמדתי, והסתכלתי מסביבי ולא ראיתי מישהו אחר , הייתי הבן אדם היחיד שהיה בחדר.

יצאתי מהדלת לרחוב סוער ומלא אנשים. אף אחד לא הסתכל עליי מוזר, למרות שהייתי מלא בדם. 

התחלתי לצעוד ברחוב, מבולבל ולא יודע ממש לאן ללכת. 

ראיתי פנים מסתכלות עליי מאחורי העמוד, ומיד אחר התעלפתי שוב ולא ראיתי דבר.

לאחר כמה שעות התעוררתי בחדר שלי, במיטה, נקי . בלי דם. 

"בריאן! קדימה רד למטה !! אתה תאחר לבית הספר !"

ואמא. כמובן, אמא שקוראת לי להתעורר כי אני אאחר לבית הספר. זה היה חלום ? אם כן זה היה סיוט. זה הרגיש לי כל כך אמיתי.

ירדתי למטה, לקחתי את האוכל ויצאתי החוצה לאוטו שלי, התיישבתי במושב, הסתכלתי במראה וראיתי פנים. את אותן פנים שראיתי לפני שהתעלפתי והתעוררתי בחדר.