שיקום

היום שאחרי החלום

הסטתי את המבט מהפנים הלבנות, חסרות ההבעה, עם העיניים הכחולות שמסתכלות דרך הפרצוף שלך, כאילו אתה לא עומד בדרכו, אבל מפריע לו ללכת.

התחלתי לנסוע, מהורהר בכל מה שקורה לי, אולי החלום הזה משקף לי את המציאות? אבל איך? מי הוא "הפנים" האלה?

הגעתי לבית הספר, וכמו תמיד, לוגן חיכה לי בשער.

"מה קורה איתך ? אתה נראה כמו חרא"

"היי לוגן, כן , תודה. גם אתה נראה .... אמממ... נראה, האמת. סתם נראה"

לוגן הסתכל עליי במבט מבולבל וחייך אליי, מנסה לשכוח את הרגע המוזר הזה.

"אז תקשיב, בריאן, יש משחק היום בצהריים. אתה בא?"

"הא?"

"מה קורה לך? אתה לא נמצא פה בכלל!"

בלי לענות לו הסתובבתי ונכנסתי לאוטו, הנעתי אותו ופשוט נסעתי.

הגעתי לבקתה קטנה

לחוף הים. איך הגעתי לכאן? אני בכלל לא מכיר את המקום הזה. הסתכלתי בשעון, השעה הייתה כבר 2 בצהריים. נהגתי לפה 5 שעות ??? לאן בכלל הגעתי?

הרגשתי כאב פתאומי בצוואר, כאב חד. שמתי את היד על הצוואר בניסיון להקל על הכאב.

יצאתי מהאוטו והתחלתי ללכת לכיוון הבקתה.

נעצרתי מול הדלת, דפקתי. לא יודע למה. הבקתה נראתה נטושה לגמרי.

אבל מישהו פתח לי את הדלת.

הפנים הלבנות מהחלום.

"שלום בריאן, לקח לך זמן להגיע לפה. איך הייתה הנסיעה?"