שיקום

לבד

קודם כל אני ממש מצטערת שלא העלתי פרק כבר הרבה זמן... אני מבטיחה לפצות על זה ! מקווה שתהנו מהפרק !

התעוררתי מרעש של מוסיקה , ממש חזק. זה היה מהחדר ליד, של דן, הילד החדש. מייקל לא היה בחדר. בטח יצא מפה קודם בגלל הרעש.

ניסיתי לחזור לישון אבל לא יכולתי. הרעש היה כל כך חזק.

קמתי עצבני מהמיטה והלכתי לחדר של דן. דפקתי דפיקות חזקות וחסרות מנוחה עד שהוא פתח לי את הדלת עם חיוך.

"אתה לא חשוב שאתה מגזים ?"

"זה מפריע לך .?"

"מאוד"

"סליחה, לא חשבתי ששומעים את זה מעבר לקירות... הנה אני מנמיך"

הוא הסתובב והנמיך את המוזיקה, ושהסתובב אליי חזרה הוא הסתכל עליי במבט מבויש.

הוא הסתכל למטה, ואז למעלה, ואז הסתובב. הוא לא ידע לאן להסתכל.

לא הבנתי למה. ואז הבנתי. הייתי עירום. כבר כמה לילות שאני ישן עירום כי אני מרגיש כאילו אני עולה באש. חם לי. ממש חם לי. 

הסתכלתי מסביב, קלטתי את השמיכה שלו, לקחתי אותה וכיסיתי את המותניים.

"אההה... אני מצטער על זה.. פשוט קמתי .. ו... וישר הלכתי.. אז.. אממ... כן... סליחה"

"זה בסדר... אני אהיה בסדר ... אני חושב... "

הוא הסתובב חזרה כשהיה בטוח שאני מכוסה לגמרי ולא רואים לי כלום.

"אממ... אתה רוצה ללכת לאכול ?"

"אהה... ככה ?"

"טוב, אולי כדי שתלבש משהו ואז נלך..."

הוא לא חיכה לתשובה שלי , אז חזרתי כנוע לחדר והתחלתי להתלבש.

המיטה של מייקל הייתה מסודרת, בניגוד לשאר הבקרים שהייתה נשארת בדיוק איך שהוא קם והמצב שלה היה משתנה ברגע שהוא נכנס, משתנה לבלאגן אחר.

שמתי ג'ינס וחולצת טריקו לבנה, נעלתי את הסניקרס שלי ויצאתי מהחדר. דן כבר חיכה לי מול הדלת לבוש.

הוא לבוש ממש יפה היום... הוא גם נראה לא רע...

רגע מה? מה עובר עליי? בריאן תפסיק. אל תחשוב על זה יותר. אם אני לא אחשוב על מה שקרה כאן כרגע אף אחד לא יידע מזה.

"יפה לך ככה", 

דן אמר לי עם חצי חיוך והתחיל ללכת לכיוון חדר האוכל.

עמדתי קפוא במקום לדקה והתחלתי ללכת אחריו .

דן העמיס על הצלחת שלו אוכל. המון אוכל. כנראה הוא היה רעב.

אני, כמו תמיד, לקחתי סלט בלבד. הרי אני גם ככה הולך להקיא את זה אחר כך, אז לפחות שלא יהיה איזה משהו טעים שחבל לבזבז...