שיקום

המכתב

השמש הציצה מבעד לתריסים , הציפורים צייצו והשמיים היו כחולים.

התעוררתי ליום שמש יפה, וחם, בקיץ.

הסתכלתי בחדר, המיטה של מייקל כבר הייתה מסודרת וריקה, כנראה הוא הלך לאכול ארוחת בוקר.

עבר כבר שבוע מאז הייתי בחדר הלבן עם ג'ו ומייקל. אף אחד מהם עוד לא הסביר לי בדיוק מה קרה שם ומה זה המקום הזה בכלל . כנראה שאני אאלץ לחכות עוד זמן עד שאדע מה זה באמת.

יצאתי מהחדר, כשאני בחצי הדרך לחדר אוכל נזכרתי שאני לא לבוש , רק עם הבוקסר שאיתם ישנתי. לרגע נבהלתי ואחר כך חשבתי שהמקום הזה הוא גם ככה לחולי נפש אז לא אכפת לי. 

הגעתי לחדר אוכל. הוא היה מלא אנשים. שאני לא מכיר, חוץ מכמה פרצופים מוכרים שאיתי בכיתת אומנות. 

לקחתי מגש מלא באוכל והתיישבתי. כשראיתי א האוכל המונח לפני, לא הייתי רעב פתאום. ניסיתי לקחת ביס מהלחמניה, אבל מיד ירקתי אותה כאילו הגוף שלי דוחה את הפחמימה הזאת. 

הרגשתי טפיחה על הגב. הסתובבתי, זה היה מייקל.

"אז הגענו לשלב שבו לא אוכלים ההה ?"

"בוקר טוב גם לך,.. איזה שלב , של מה בדיוק ?"

"בוקר אור לך גם , בריאן. השלב שלא אוכלים בו. זה ממש מוזר כי את המרגיש רעב ממש, אבל אתה לא מצליח לאכול. זה עושה לי דגדוגים בבטן. מה זה עושה לך ?"

הרגשתי קצת מוטרד לשתף את מייקל מה אני מרגיש כשאני לא מצליח לאכול..

"אכזבה אני מניח ? כי אני רעב... "

"אכזבה ... מממממ ... מעניין . אוקי. "

הוא התיישב לידי וסרק במבטו את החדר.

"עדיין לא ענית לי "

"על מה ?"

"על איזה שלב של מה אנחנו מדברים?"

"אההההה... זה לא מתפקידי לומר לך. רק לשמור עלייך שלא תעשה שטויות"

הסתכלתי עליו וראיתי שהוא רציני לגמרי. קמתי וזרקתי את המגש יחד עם כל האוכל לפח והוא קם והלך איתי.

"אני הולך לג'ו"

"סבבה אני בא איתך"

"השיחות אמורות להיות פרטיות אתה יודע.... "

"כן, אני יודע, אבל גם ככה בקרוב שום דבר מהחיים שלך לא יהיו פרטיים אז למה שלא תתחיל להתרגל עכשיו ?"

נאנחתי בוויתור, ושנינו הלכנו יחד לג'ו.

הגענו לחדר שלו , הושטתי את היד שלי לדפוק על הדלת, אבל מייקל פשוט פתח אותה ונכנס.

הסתכלתי עליו ונכנסתי אחריו.

"שלום, בריאן, מייקל "

התיישבנו שנינו על הספה הגדולה בחדר שלו, והוא התיישב לפנינו.