הי ! זה פרק קצר, אחרי המון זמן, הפרק הבא יהיה ארוך יותר ומעניין יותר אני מבטיחה!!
במשך שבוע הסתגרתי בחדר. לא רציתי לראות אף אחד. לא את ג׳ו, לא את מייקל ובמיוחד לא את דן.
פחדתי. נבהלתי. ידעתי שאני לא נורמלי. החותם האנושי שלי זכר. המרפא שלי זכר. הדבר הכי מוזר -שהרגשתי קשור אליו. לא יכולתי לשנוא אותו. לא יכולתי לכעוס עליו. רק להסתכל לו בעיניים .
השברים לא התאחו עדיין. לא ננתי למרפא שלי לגעת בי והגוף שלי לא החלים.
- 7 ימים קודם-
נקודת מבט של דן:
נישקתי את בריאן. סוף סוף עשיתי את זה. והוא צרח ובכה. צעק מכאבים. יצאתי מהחדר והתיישבתי נגד הקיר ועצמתי עיניים. ג׳ו התיישב לידי ושתק.
״עשיתי משהו לא בסדר?״
הסתכלתי על ג'ו וממש ציפיתי לשמוע תשובה שלילית.
"כמובן שלא"
הסתכלתי על ג'ו בהקלה.
"כמו שבוודאי הבנת.. בריאן הוא משהוא מיוחד.. יום יבוא והוא יספר לך הכל... כרגע, אתה צריך לדעת שאתה המרפא שלו. הוא צריך אותך יותר מכל דבר אחר, יותר מכל אחד אחר. רק אותך. הגוף שלו יחלים רק בעזרתך.
אתה החותם האנושי שלו. אתה האדם שבשבילו בריאן קיים, ואתה קיים בשביל בריאן. אולי ייקח לו זמן להבין שהוא צריך אותך, אבל כשזה יבוא, הוא לא יעזוב אותך."
עצמתי עיניים וניסיתי להבין את כל מה שגו אמר לי כרגע. כשפתחתי את העיניים ג'ו כבר לא היה .שם הייתי לבד במסדרון, שומע מבעד לדלת את הבכי של בריאן.
-הווה-
נקודת מבט של בריאן:
החלטתי לקרוא לג'ו ומייקל. הם הגיעו מיד.
"אחי, מה קורה לך? התגעגעתי!" מייקל קפץ עליי כשהוא שוכח לחלוטין שאני עוד שבור ופצוע. נאנחתי מכאבים.
"או סליחה..." מייקל אמר והשתדל נורא להסתיר את הצחוק שלו.
"בריאן, אני חושב שהגיע הזמן.. בקרוב המצב שלך ייהפך לבלתי הפיך.. אפילו דן לא יוכל לעזור לך..."
הסתכלתי על ג'ו בכניעה. "בסדר... תקראו לו"
לאחר שעה שמעתי דפיקה בדלת. דן נכנס בשקט ומבטו מופנה לרצפה.
"היי, איך אתה מרגיש?"
"תתקרב אליי דן... אל תפחד.."
הוא הרים את מבטו והתקדם לעברי לאט.. הוא התיישב לידי והסתכל עליי בחשש.
הוא קירב את פניו אל פניי ונישק אותי. נרגעתי . לא הייתי רגוע בצורה כזאת כבר שבוע. הוא החליק את ידו לכתף שלי.
קול התאחות עצמות הדד חזק בחדר. הצרחה שלי פלחה את האוויר. דן נרתע וקפץ לאחור. ג'ו נכנס לחדר , הסתכלתי עליו והנהנתי לעברו.
ג'ו לחש משהו באוזנו של דן. הוא נראה מבוהל וחושש. אך הוא התקרב אליי והניח את ידו על הכתף שלי.
התפתלתי מכאבים. צרחתי. בכיתי. רציתי למות.
דן נראה סובל יותר ממני. הוא לא היה מסוגל לראות אותי סובל כל כך.
בסוף היום שתי הכתפיים ושתי הידיים שלי היו מאוחות ושלמות. דן נשאר לישון איתי.
סוף סוף קיבלתי את מי שאני. את מי שדן. את שנינו.
YOU ARE READING
שיקום
Vampirosבריאן התעורר מחלום שהרגיש מציאותי כל כך. אותן פנים רודפות אותו שוב ושוב בכל מקום. הוא מתחיל להשתגע ומוצא את עצמו במוסד שיקום לנפגעי נפש. הוא מקבל רופא משגיח קצת מוזר, ושותף לחדר עוד יותר מוזר היודע עליו הרבה יותר מאשר הוא עצמו יודע על עצמו. מהו הס...
