וואנשוטים, קטעי כתיבה ועוד

קרב

אזהרה: יש פה אלימות וכו׳. מי שלא מתאים לו לקרוא דברים בסגנון הזה, מוזמן לדלג, הקטעים הבאים יהיו יותר קלילים:)

זירה.
קהל.
נערה אחת, ילדה אחת.
רק אחת מהן תשרוד.

היא חסמה כל מהלומה שלה בקלילות, זריזה כאיילה.
ידיה התפתלו במיומנות מדהימה, הינומתה התנופפה מאחוריה ברושם בעת שלחמה, והקהל הריע לה.
נראה היה ששריון השרשראות הלבן המסורבל לא מכביד עליה כלל, וכך גם המגן הגדול התלוי על גבה; משהו בצורה שבה החזיקה את גופה גרם לכך שבמקום להפריע לה, כל התוספות הראוותניות רק הוסיפו לרושם שגרמה החרב המעוטרת האחוזה בחוזקה בידה, ונראו אפילו שמישות במידה מסוימת. ראשה היה מכוסה ברעלה צחורה, שהסתירה את פניה;
אך גם מתחת לרעלה, הבעת הסיפוק הגאה שעל פניה היתה מורגשת. היה נראה בבירור שהיא נהנית מאוד.
מולה, הילדה הצעירה השתופפה בפחד, מכה בחרבה הפשוטה בפראות לא מבוקרת ועיניה החומות העגולות פעורות באימה.

הנערה עם הרעלה נראתה אדישה למצוקתה של יריבתה, והמשיכה לדחוק אותה לעבר קצה הזירה הגדולה. היא נראתה כמעט משועממת כשהעיפה את כלי הנשק של הילדה אל הקהל הרב שעמד שם. החרב נפלה בחבטה על קשיש צנום, להבה מכוון לראשו. הוא התמוטט, חסר רוח חיים, ודם חלקלק ניתז לכל עבר. האנשים שסביבו התרחקו בחשש; אף אחד לא רצה להיות הבא בתור שיחוש את נחת חרבה של "הכלה בלבן", בזירה או מחוצה לה.

"רחמים.... בבקשה!" אמרה הילדה בקול צרוד, בעודה נסוגה לאחור. הנערה התעלמה ממנה; היה ידוע ש"הכלה בלבן" לא חשה שום רחמים או רגש דומה. היא המשיכה להתקדם, חרבה הבוהקת נגררת על האדמה ברעש מצמרר ושריונה מקרקש.
הילדה מעדה על החבלים המתוחים מסביב לזירה, ושאגותיהם של הקהל התחזקו.
הכלה בלבן התרקבה אליה באיטיות, וכשהגיעה, רכנה מעליה, חרבה מונפת.
הילדה עצמה את עיניה, מוכנה למכה הניצחת-
אבל היא לא הגיעה.
במקום זאת, הנערה הזדקפה.
רחשי פליאה עברו בקהל, והילדה פקחה את העיניים בבלבול מעורב בהקלה. היא קמה לאיטה, ונסוגה בזהירות-
רגע לפני שירדה מהזירה, פגיון ננעץ בבטנה.
הכלה בלבן עמדה מעליה, וסכין מוכתמת בדם ובדבר מה ירוק היתה לפותה בידה.
הקהל פצח בקריאות תדהמה, רקע ברגליו בהתלהבות ושיבח את הנערה המתנקשת. היא הסתובבה אליהם, קדה בקור, וירדה מהזירה.
הקהל התפזר.
הילדה נשארה לבד, אוחזת בבטנה בפליאה מעורבת עם חוסר אונים, כשהנוזל הירוק התפשט.
ואז החל הכאב.
היא הרגישה כאילו כל נים ונים בגופה בוער, ובחילה עזה הסתחררה בבטנה. גרונה היה יבש, צחיח כמו מדבר, ותחושתה היתה כאילו אלפי סכינים מרטשות אותה מבפנים. דם געש בתוכה, וכל אבריה הפנימיים כאילו נואשו לצאת החוצה, נחבטו בעורה המיוזע ובעצמותיה. הילדה חשה כאילו כל זרועה נחתכה בבת אחת בחרב קהה.
היא צנחה על הרצפה והתפתלה, כאב עז פועם בראשה ובכל גופה. הילדה יללה בצורה מעוררת רחמים, וזעקה אל השמיים, רוצה שהכאב החודר ייגמר, רוצה שהכל ייגמר בשבילה. זה היה הדבר הנורא ביותר שחוותה אי פעם.
לפתע גופה נרעד, והיא נדמה, ראשה מוטה בזווית מפחידה ורוב גופה מונח בתוך שלולית עשויה דם סמיך.

לא נשאר לה אף אחד שיתאבל על אובדנה.