וואנשוטים, קטעי כתיבה ועוד

אדמה

הנערה פשוטת המראה השקיפה אל האופק, כאילו מתכוננת למסע ארוך.
לעיתים היא נדדה ללא כל מטרה ומצאה עצמה במקומות שלא תיכננה להגיע אליהם, אך הפעם היה לה יעד.

מהכתפיים ומעלה, מראה לא היה אנושי.
שיערה הקצר, שהגיע עד אמצע עורפה, היה כחלחל ובהק בצורה מוזרה. מראשה הזדקרו זוג קרני אייל מחוספסות וחומות.
בעינייה הירוקות הלא-טבעיות היה מבט פראי ומסוכן, כאילו היא מוכנה להסתער בכל רגע.
עורה השזוף היה מנומש אך לא צרוב חום, מה שתרם את חלקו לתהיות המרובות בקרב עוברי האורח המועטים שעברו בסביבתה, היכן שלא תהיה - אבל לרוע מזלם של האנשים הללו, הם לא נשארו על פני האדמה זמן מספיק בכדי להציג את חשדותיהם בפני אדם אחר.

מקל הטיולים המסוקס אך התמים לכאורה שאחזה בידה כדרך קבע שימש אותה להעלמת בני האדם שזכו לראותה, ותרמיל המסעות הפשוט שלה היה מלא בכלי נשק קטלניים.
היא התכוננה לעזוב את העמק, להמשיך להיות בתנועה.
היתה לה משימה.
בתנועת יד פשוטה אחת מצד הנערה, היא הפכה לשלולית נוזלית של מים ונספגה באדמה שעליה עמדה לפני כמה שניות בודדות בדמות אדם.
היא לא התכוונה לאכזב את הממונה עליה - לא שוב.