וואנשוטים, קטעי כתיבה ועוד

יער

במעמקי יערות האמזונס נמצאת מערה חשוכה אחת.
סבך הענפים והעלים שמכסה אותה עבה וקשיח, כך שכמעט לא רואים את המערה, אך לעיתים מגיעים למקום שבו היא נמצאת האמיצים שבין המטיילים, שמעיזים להיכנס עמוק, עמוק לאפלה של היער, למרות האגדות המצמררות הרבות שעוברות מפה לאוזן על אודותיה.
ואותם המטיילים האמיצים כמעט תמיד שולפים מצ׳טה ומפלסים לעצמם דרך בין הענפים.
לאחר מכן הם נכנסים.
הם לא שמים ליבם על הסבך שמתאחה בכוחות עצמו ושב להצר על פתח המערה.

כשהם בפנים, הם מוצאים עצמם ביער.
יער יפהפה.
שריגים מתפתלים של קיסוס מטפסים על כל פינה ויוצרים מסכים מסתוריים.
העצים גבוהים בהרבה מעצים שתוכלו למצוא ביער רגיל, מתנשאים מעל לכל כמו אש שואגת, ועליהם ירוקים ורעננים. שיחים פורחים בצבעים ססגוניים נמצאים כמעט בכל פינה, ומשרים ביער מראה עליז.
טחב אלגנטי יושב למרגלות העצים, לעיתים מקושט בניצנים של צמחי מרפא שונים או פרחי אמנון ותמר.
עצי זית קטנים ובודדים מפוזרים במקום.
אפילו האדמה בוהקת ונקייה מכל רבב, חוץ ממעט אבנים קטנטנות שרק מוסיפות יופי, ומנבטים עדינים וחמודים שמציצים במקומות לא צפויים.
אך עם כל יופיו, יש בו משהו...
לא בסדר.
אבל אף אחד שמהמעטים שמוצאים אותו לא מצליח לשים על זה את האצבע.
אולי זה קשור לעובדה שכל פרט קטן ביער נראה כאילו הוא נוצץ, אולי זה קשור לזה שנראה לכאורה שהעצים משנים את מיקומם, ואולי זה קשור לאיבוד תחושת הזמן וקהות החושים שמופיעות אצלך כשאתה בפנים.
כן, כל אלה הם בהחלט גורמים למוזרות, אך הדבר התמוה ביותר הוא מה שנמצא בקצה שביל החול האדמדם שנראה שמוביל לקרחת היער. אבנים מסמנות את השביל, ולכל אורכו מונחות עששיות ובתוכן אש בוערת; והאש מאירה במשך כל היום וכל הלילה, לעולם לא דועכת.
השביל ארוך עד כדי כך שלא ניתן לראות את קצהו, ומתוך הצללים נשמעת מנגינת חליל קסומה.
כל מי ששומע את הנגינה המדהימה נשבה מיד בקסמו של החליל, ומתחיל להתקדם לאורך השביל, כאילו בטראנס.
כשמגיע לקצה המסלול, רואה מולו חופת עלים כהה וגבוהה, עם פתח זעיר בתחתיתה.
הפתח גדל לקראתו, העלים מפנים לו דרך, והוא נכנס, כמובן.
החופה הרבה יותר גדולה מבפנים מאשר מבחוץ.
הרצפה מכוסה בצמחיה מכל סוג, ופסלי אבן מוצבים במקומות אקראיים; המקום עושה רושם מבולגן אך מרהיב.
ובמרכז, יושבת, ברגליים שלובות על מצע טחב, עיניה עצומות-
נערה.
ונערה זו, כמו כל היער, משונה.
שיער ירוק מתולתל נופל במפל סבוך על גבה, וזר ורדים בהיר נח על אוזניים מחודדות וארוכות.
היא לובשת שמלה קצרה וחסרת שרוולים עשויה משרכים, מפרחים ומעלים, על עור חיוור אך זוהר בבוהק מוזר.
ידיה שלובות בחיקה. אפשר לראות את ציפורניה הירוקות והמעוטרות בניצני פרחים, ורגליה יחפות. היא נראית שקועה במדיטציה כלשהי.
האדם מתקרב, וכשהוא ניצב מולה, היא פוקחת עיניים זהובות.
האיש קופא במקומו, והתהליך מתחיל.
בתחילה אלה רק קצות הציפורניים ברגליו, ומשם זה מתפשט במהירות עצומה, תוך שהאדם מתייסר בכאבים.
ואז זה נגמר.
פסל חדש נוסף לאוסף של הנערה הירוקה, פסל בדמות אדם, פסל עם פה פעור בכאב ועיניים מתחננות.
בדיוק כמו הפסלים הרבים שמפוזרים סביבה.