וואנשוטים, קטעי כתיבה ועוד

לא-ממש-וואנשוט

זה...
לא ממש וואנשוט.
זה קטע הומוריסטי קצר שכתבתי, ואני ממש אוהבת אותו.
רציתי לחלוק את פיסת הגאונות הזו (כמה צנועה אני) עם העולם.

רייבניות לא-נפוצה, אשר ידועה גם בתור "אלרגיה לטמטום":
המחלה נגרמת משהייה ממושכת מדי ליד טיפשות קטלנית. לרוב היא פוגעת בפאנגירלז/פאנבויז בגילאי 11+. לא מחלימים מהמחלה הזו, ותרופה לא נמצאה.
לא ידוע מהיכן התחילה המחלה.
אצל כל אחד היא מופיעה במלוא עוזה בסיטואציות שונות. לי לדוגמה זה קורה בכל פעם שאני ליד בנות כיתתי המקסימות, ותמיד יש לי חשק עז לברוח מהמקום לפני שהתסמינים יופיעו.
התסמינים הם, כלדהלן;
טירוף פתאומי, הכולל רצון עז להיעמד על השולחן ולדקלם חמישים מספרים שבאים אחרי הנקודה בפאי (אני לא יודעת אותם, אבל נו שוין), תשוקה לוהטת להתחיל לרקוד ואלס עם הספר "הארי פוטר וגביע האש", או, לחלופין, להתנשק באהבה עצומה עם "נסיכת האפר". לעיתים מתווסף לכך גם פטפוט בלתי מוסבר על דברים חנוניים במיוחד (אצל כל אחד אלו דברים אחרים. אצלי, למשל, אלה סרטי דיסני, פנטזיה, ספרים, כתיבה, לימודים ועוד), שטומן בחובו משלב לשוני גבוה ככל האפשר, לפעמים בתוספת רפרנסים חביבים.
במקרים נדירים הפציינט הנגוע יאבד שליטה, וידפוק את ״הארי פוטר ומסדר עוף החול״ (887 עמודים), בראשן של מעיינות הטמטום השוצפים, תוך צרחות בלתי נשלטות של קללות ספרותיות ולא-כל כך עדינות (לדוג׳: ״בן אמברידג׳, נצר הרה״, ״לך לטרטרוס״, ״שינשק אותך סוהרסן״ ועוד ועוד).

תרופות מומלצות;
בשביל להפסיק באופן זמני את התסמינים, עצור את הנשימה כדי שלא תנשום את אותו האוויר כמו מקור הטיפשות שנמצא לידך, וברח מהמקום מהר ככל האפשר.
לפעמים, הדבר הפשוט ביותר לעשות הוא להפוך את הילד/ה/גבר/אישה/נער/ה שלידך לאדם חכם; אבל זה קשה עד בלתי אפשרי.
ככלות הכל, תרופה סופנית למחלה עדיין לא נמצאה. בזה הרגע ממש צוותים רפואיים מתקדמים עובדים על פיתוחה ויצירתה של התרופה, שאולי תציל את העולם.

אתם חושבים שאתם לוקים בזה? כתבו בתגובות!