שערה השחור היה מפוזר על החול ביריעה חלקה ועבה, סיכת ראש לבנה אוספת את קווצות השיער הסוררות שמזדקרות ממנו. עיני השוקולד הגדולות שלה נצצו באור אחר הצהריים.
היה לה פה ורוד קטן בצורת לב, ריסים ארוכים ועצמות לחיים מסותתות.
היא לבשה חולצת טריקו לבנה ופשוטה וג'ינס קצרים כחולים. על רגליה נעלה סנדלים לבנות.
גופה השתרע על החוף, רגליה משתכשכות במי הים המלוחים. קומץ הנמשים על אפה ועורה השזוף העידו על הזמן הרב שהיא מבלה שם.
הנערה העבירה ידיים על החול הרך, מתענגת על התחושה של התפוררות הגרגירים באצבעותיה הארוכות.
ואז היא שלפה עט ופנקס קטן.
היא החלה לצייר.
היא ציירה עץ גבוה, שורשיו משתרגים; ענפים פורחים מניצים מכל עבר, ועלים ירוקים ורעננים תלויים עליהם.
היא ציירה ילדה קטנה יושבת לצילו של העץ, צוחקת בפה מלא, ולצידה ילד שדומה לה, מחייך באושר, מלטף את כתפה.
היא ציירה אדמה, בה צומחים פרחים צבעוניים שכאילו מחייכים ומפיצים שמחה.
היא ציירה שמש זהובה, שזורחת ומאירה פנים אל העולם.
היא ציירה אהבה.
רגש.
שמחה.
חיוכים.
אושר.
יופי.
-------
בעיניה החומות היה מבט מרוחק, כאילו ידעה צרות רבות בחייה. רבות משתוכל לשאת.
שערה השחור היה אסוף בפקעת מבולגנת על ערפה, ראשה שמוט על כתף אימה, עיניה בוהות, חלולות.
"התכנסנו כאן היום," פתח המספיד בקול רועד, "כדי לבכות את מותה של אירנה הוואלי, אימה של ריילי גרוס, גיסתו של ארתור גרוס, סבתם של אמילי, מיה ואן גרוס ואשתו של צ'ארלס הוואלי.
"אירנה היתה אישה מדהימה. היא היתה פעילה בארגוני חסד רבים, וכל חייה עשתה אך ורק טוב. בעלה, ילדתה ונכדיה אהבו אותה בכל ליבם, וברור למה. היא היתה מלאת חום ואהבה, שמחה, וחיוכה תמיד האיר את סביבתה ועזר לכולם במצבים הקשים ביותר. כשהיא-"
הנערה חדלה להקשיב. היא ידעה כבר את כל זה.
במקום זאת, היא התקרבה בשקט אל הקבר של סבתה.
ואז היא שלפה עט ופנקס קטן.
היא החלה לצייר.
דמעות זלגו על פניה בעת שציירה את הפנים הקורנות מאושר, את המבט המחויך שעלה עליהן.
זיכרון.
אהבה.
רגש.
תשוקה.
ועצב, עצב כל כך גדול.
YOU ARE READING
וואנשוטים, קטעי כתיבה ועוד
Fanfictionכתיבה היא אחת האהבות הגדולות שלי, אבל אני אף פעם לא מצליחה למשוך סיפור ליותר מקטע קצר. כאן יהיו כל התחלות הסיפורים שנטשתי או דברים שכבר נועדו להיות קצרים - וואנשוטים, קטעי כתיבה, שירים. אשמח אם תקראו, תגיבו, תתנו ביקורת בונה וכיוצא בזה.
