בִּשְׁבִילְךָ.

פרולוג

נעמדתי כמו פסל, ממתינה שיקרה משהו. רק שיקרה.
הריח המתקתק שלה חדר לאפי, שיערה היה קצוץ ולעזאזל אני מודה שזה מושך אותי.
הפירסינג עיטר כמעט את רוב פניה, והמראה החשוך והמתבודד שלה שאב אותי אליה.
היא חייכה חיוך צדדי שאני למוּלה, מנסה לסדר את התלתלים החסרי שליטה, ומקללת את החוסר ניסיון שלי.
חוסר ניסיון בלדבר איתה.

״את יפה״ נפלט לי בשגגה, קיבלתי הלם בעצמי מהביטחון שזרקתי את האמירה הזו.
שפתיה מעט נפתחו ונסגרו ישר, אלוהים שיעזור לי עם המחשבות המלוכלכות שעוברות לי בראש.

״תודה״ היא מלמלה עם החיוך צדדי הזה שלה, מתקרבת בצעד אחד אליי, בוחנת את פניי.
עיניה התרוצצו על כל איבר בפניי, משתוקקת לדעת על כל מחשבה שעוברת לה בראש כרגע. משתוקקת.
נשכתי את שפתי התחתונה מכל המתח הזה וכרית אגודלה מצאה את מקומה על שפתיי, מנסה לשחרר את השפה הכלואה ושיט אני לא מצליחה להשתלט על יצרי.

עצמתי את עיניי וקפצתי למים, מניחה את שפתיי על שפתיה הדקות והנעימות, מנשקת שפה שפה.
היא אחזה בפניי בעזרת ידיה, מהדקת את הנשיקה והפרפרים שעברו בביטני היו משגעים.
באותה מידה שהיא קירבה, היא הרחיקה והתנתקה.

״אנחנו לא יכולות-״ מלמלה בלחש שמצחי ומצחה היו במפגש, שהיא מתייסרת עם אמירתה.
״אני עם מישהי״ היא הוסיפה באכזריות, מנפצת כל מחשבה מזורגגת שעברה לי ברגש, שורפת אותי.
לא ידעתי. ולעזאזל אני מגנט של תסביכים מחורבנים.

חלק קטן מדבר גדול שמקווה שיצא לפועל(:_