נקודת מבט לואי-
הילד הזה פשוט לא מפסיק לבהות בי והוא כזה יפה שאני יכול ללכת לאיבוד בעיניים שלו."על מה אתה מסתכל?" זאין מפתיע אותי "שום דבר" אני מחזיר לו "אל תשחק איתי משחקים, אתה עוד הפעם מסתכל עליו..אני יודע" הוא אומר."עלית עליי" אמרתי "פשוט הוא כזה יפה שאני יכול להסתכל עליו לנצח" "אווו,אתה כזה חמוד" הוא אומר "תפסיק כבר!" עניתי לו "לא רוצה" הוא אומר בקול תינוקי ואני מגלגל אליו עיניים,הוא כזה מציק. אני חוזר לבהות בהארי הילד הזה ככ יפה וכל מה שאני רוצה זה פשוט לתפוס אותו ולנשק אותו. אני מסתובב עם ההרגשה הזאת כבר הרבה מאוד זמן ואין לי אומץ לפנות אליו אבל אני האמת שאני לא יודע ממה אני מפחד כי זה נראה שהוא מרגיש כמוני אולי אני נרתע כי זה החבר הכי טוב של ליאם אבל אני לא יודע "אתה בא?" זאין אומר וקוטע את מחשבותי "כן אני בא" אמרתי.
***
אני מתקדם לשיעור הבא שלי אני פשוט לא סובל ביולוגיה זה כזה משעמם וזה גם השיעור היחיד שלי בלי זאין ככה שאין לי מה לעשות "הי" אומרת לי אלינור אני מתעלם ממנה "נו אל תהיה חרא קטן תגיד גם הי" אני מסתכל אליה "הי" אני מחזיר לה בעצבנות "ככה יותר טוב". אלינור הזאת פשוט מעצבנת היא כל הזמן מפלרטטת איתי והיא לא מבינה שאני לא סובל אותה. המורה נכנסה לכיתה איך אני לא סובל את המורה הזאת."כולם תוציאו מחברות יש בוחן פתע" נו באמת זה מה שחסר לי עכשיו בוחן פתע."פסס,לואי" אלינור לוחשת לי "מה" אני עונה לה " מה התשובה לשאלה ד?" "לא אומר לך" אני אומר לה "לואי אלינור תפסיקו לדבר" אומרת המורה.
***
תודה לאל שכבר נגמר השיעור הזה נמאס לי מהמורה הזאת ומהאלינור הזאת. אני פוגש את זאין במסדרון "הולה לואי" הוא אומר לי "היי זאין" אני משיב "אתה בא לצאת מכאן?" הוא שאל אותי "מה נראה לך?" אני אומר לו "למה שאלתי בכלל ברור שאתה רוצה,יאללה בוא" הוא אומר ואני בא אחריו הלכנו למקום הזה מאחורי הבנין הראשי שמצאנו שם פרצה בגדר לא מזמן, אנחנו זורקים את התיקים ויוצאים משם אבל פתאום אנחנו שומעים קול מוכר קורא לנו מאחורי הגדר.
פאק זה ליאם.
