נקודת מבט ליאם
פאק אני הרגע תפסתי את לואי מבריז מבית ספר. אני באתי ללכת למאחורי הבניין הגדול עם מאיה ואני פתאום רואה את לואי בורח. "לואי?!" אני צועק לו הוא מתעלם ובורח "מי זה היה?" מאיה שואלת אותי "סתם זה אח שלי" אני עונה לה "אתה מתכוון להגיד משהו?" היא שואל אותי "הלוואי והייתי יכול הוא היה מפוצץ אותי במכות אם הייתי מגלה למישהו" זה תמיד ככה שאני עןשה משהו שהוא לא אוהב או לא נראה לו טוב הוא מפוצץ אותי במכות הוא כזה ילדותי לפעמים
***
נקודת מבט הארי
אני עכשיו בדרך לשיעור אומנות שהוא בדרך כלל הבריחה שלי מהמציאות שאני לא חושב על שום דבר אבל איך זה יכול להיות שלואי איתי בשיעור,אבל אני אוהב שהוא איתי זה פשוט מרגיש ככה שאני לא לבד. פאק לואי לא פה,עכשיו אני באמת ארגיש לבד "היי הארולד" אני שומע את נייל פתאום מאחורי "נייל מה אתה עושה פה?" אני שואל אותו "התפלחתי לשיעור כי מתמטיקה זה משעמם. אזזז מה נשמע?" הוא אומר "נייל למה אתה באמת פה?" אני שואל " טוב טוב אני פה כדי לדבר איתך על לואי" הוא אומר "נו באמת נייל על יש לדבר" אני אומר לו "יש הרבה מה לדבר כמו מתי תזמין אותו לצאת איתך, מתי תתחתנו ו.." הוא אומר אבל אני קוטע אותו באמצע "נייל תפסיק כבר אתה צריך ללכת" אני אומר לו "נייל ג'יימס הורן מה אתה עושה פה" המורה צועקת עליו "שיט הייתי פה" הוא לוחש ובורח, הוא כזה מטומטם לפעמים. אני מתלבט מה לצייר ומחליט לצייר בית עץ כזה באמצע יער לא יודע למה זה פשוט מה שאני רוצה לצייר. אני מתחיל לצייר ולשמוע מוזיקה באוזניות שלי בשיעור אומנות המורה מסכימה אז לפעמים אני שומע מוזיקה. בבקשה שהשיעור הזה לא יגמר
***
נקודת מבט לואי
אני וזאין בורחים מקווים שליאם לא עקב אחרינו. "רוצה ללכת למקדונלדס?" זאין שואל אותי "אני זורם" אני משיב "אז בוא אני עוש שניה מתפחלץ מרעב" הוא אומר ואני בא. אנחנו מגיעים ומחליטים להזמין שני המבורגרים צ'יפס ענק,12 מאק נאגטס קוחה גדולה לי ופאנטה לזאין. הוא כל כל מוזר מי אוהב פאנטה "איזה רשימה ארוכה תגיד לי כמה את אוכל" אני אומר לו "מה זה קצת" הוא אומר לי "קצת?!" אני משיב "כן" הוא אומר ואני בשוק שזה קצת בשבילן איזה שמן. האוכל הגיע ואנחנו מתחילים לאכול זאין בולס כמו לא יודע מה ואני אוכל לאט "תאכל מהר כבר" הוא מאיץ בי "אני לא שמן כמוך שאוכל הכל בשניה וחצי" ואני חזיר לו "היייי" הוא אומר "אתה כזה תינוק זאין" אני עונה לו וצוחק. גמרנו לאכול בסוף אנחנו מתקדמים לבית ספר כי ליאם בטח סיפר לכולם הילד הזה כזה מעצבן. אנחנו מגיעים לבית ספר מקווים שאף אחד לא ראה אותנו ופתאום אני רואה את ליאם והחברה הזאת שלו בדיוק ליד הגדר, נו באמת איזה מזל חרא. אנחנו מצליחים להתחמק מליאם ומאיה אם אני לא טועה. אנחנו מתחמקים לשיעור הבא והנה ממשיך הסיוט הסה עד שחוזרים הביתה.
***
