אהבה בגלגול אחר

תשע נשמות

פנסי התאורה האירו את הרחובות החשוכים שאור הירח בהם לא נגע אך האפלה טשטשה את ביטחון המשוטטים ויללות החשכה רק הגבירו את פחדם. רשרושי פעמון הקימו לתחייה את תושבי יוסטון הרדומים שמרביתם היו בחלומם השני. לולא העצלנות שכבלה אותם במיטתם, האחראי לכך היה מוצא את עצמו בתחנת המשטרה. אך לנערה לא היה אכפת על מעשיה הנבזיים, היא הציבה לעצמה מטרה אחת וממנה היא לא תסטה. היא רצה במהירות ונשימותיה הקרות קיררו את ריאותיה, לא מבזבזת זמן שבשבילה היה כל עולמה. היא לא ידעה עוד כמה זמן היא בחוץ תשאר אך בראשה היא החליטה שתמשיך לחפש גם אם השחר יעלה. "סאמרי! איפה את?!" היילי קראה בקול שהידהד למרחקים. פסיעותיה התגברו וקולה נשבר בין זרמי האוויר. 

הרוחות נשבו בחוזקה וטיפות הגשם התחזקו ככל שעבר הזמן והיילי היתה נחושה בדעתה להמשיך במשימה. "אני חייבת למצוא אותה! זה לא יכול להיגמר ככה! אני לא אסלח לעצמי אם יקרה לה משהו." היילי חשבה בעודה המשיכה לרוץ במורד הרחוב. שיערה הרטוב הסתיר את שדה ראייתה והמדרכה החלקלקה הוותה מכשול, אך בלי סיכונים לא מגיעים לשום מקום ועבור היילי סאמר היתה במקום הראשון. עיניה הנחושות מלאות התקווה פתחו קרן אור לסיכויי ההצלחה בהם רצתה להאמין לפני שהייאוש יגרור אותה לבור החשוך ללא התחתית. נשימותיה הכבדות נעצרו ונאקת כאב נפלטה מגרונה כשלהבת התקווה הנוצצת בעיניה נכבתה. רסיסי המים התפזרו לכל עבר בעת נפילתה מלאת התבוסה אל שלולית הבוץ אליה נפלה. עם מבט מתוסכל וראש מלא חבלות, דמעות פניה של היילי זלגו ללא הפסק והתחברו הם עם טיפות הגשם המלוחות.

"אני בחיים לא אמצא אותה! זהו, אני כישלון!" היילי יבבה בזמן שהתגלגלה במיטתה מכורבלת בשמיכת הפוך החמימה. "אל תגידי את זה, אני בטוחה שנמצא אותה. לא עבר יום, הכל יהיה בסדר." קולה המנחם של מיי נשמע מבעד לטלפון. "מה עלי לעשות? היא בטח קפואה ורטובה מהלילה, גוועת ברעב בזמן שאני יושבת פה בתוך הפוך החמים." היילי השיבה, רגשות האשם החלו לבעבע בתוכה והיא לא רצתה לצאת האישה הרעה. "אני חייבת למצוא אותה-" היילי הפילה את הטלפון שבידה על המיטה כהתקף התעטשות בלתי רצוני תקף אותה. "אני חיה." היילי הכריזה לאחר שמשכה באפה וקירבה את פניה אל הטלפון אך פניה האדמומיות סימנו אחרת. "אפשר להדפיס מודעות ולתלות ברחבי העיר. לכי לשתות תה, אני אכין את המודעות ואבוא אלייך כשאסיים. רק תבטיחי לי שתלבשי בגדים חמים. אני לא רוצה שתחלי. רק שתדעי שמה שעשית אתמול בלילה היה מסוכן מאוד." מיי השיבה ברצינות, ללכת בקור ללא אמצעי הגנה זה אינו משחק. "בסדר, אני מבטיחה." היילי השיבה ובהבטחה זו ניתקה את השיחה. היא התהפכה על גבה למשמע אנחת רווחה ועיניה בהו בתקרה בעודה חושבת על משמעת החיים עד לזמן בו תאגור כוחותיה ותקום מהמיטה. 

דלת חדרה של היילי נפתחה ופרצופה המאוכזב של חברתה בישר על הזמן שחלף. "היילי..." מיי הניעה את ראשה וגילגלה עיניה למראה חברתה הרדומה המכורבלת בשמיכה. היא שיערה שהיילי לא זזה מאז דיבורן. עיניה של היילי נפקחו לעיתן ומולה ראתה את פניה הקורנות של מיי מסתכלות לעברה.
"שלום מיי, מה את עושה כאן?" היילי שאלה במבט מבולבל בעודה מסתכלת חצי רדומה.
"המודעות, שכחת?" מיי השיבה בגיחוך קל, היילי הצליחה להצחיק אותה כל פעם מחדש.
למשמע דבריה של מיי היילי התיישבה במהרה, היא הוציאה את ידיה מהשמיכה והחלה לשפשף במהירות את עיניה בכדי להתעורר. "כן, לא שכחתי. המודעות כאן?!" היילי הרימה את קולה ודיבורה המהיר העיד על המבוכה אותה ניסתה להסתיר. למזלה למיי לא היה אכפת, היא מצאה את היילי כחברה משעשעת ביותר. "כן, הן ממש כאן." מיי טפחה על שולחן הכתיבה בו המודעות היו. "מעולה! אז נצא החוצה ונתחיל לתלות את המודעות!" היילי חדורת המטרה קמה מהמיטה בביטחון מוחלט, מעיפה את השמיכה מעליה ומשאירה את העצבות והעצלנות מאחור. "את לא חושבת ששכחת משהו?" נאלצה מיי לקטוע את נאום מלא המוטיבציה של היילי.
היילי הטתה את ראשה בבילבול.
"בגדים, תה, את לא מתכוונת לצאת ככה החוצה נכון?" מיי הסבירה.
פרצופה של היילי האדים לאחר שעיניה סרקו את גופה וציחקוק מבוכה קל נפלט מפיה."נכון, נכון, מיי את עוזרת לי להתלבש!" בלי לחכות לאישור היילי משכה את מיי אל ארון בגדים בו יאלצו לבלות בזמן הקרוב.