אהבה בגלגול אחר

ראיון הבגידה

היילי נכנסה לביתה מעופפת יותר מבלון הליום אשר עף ללא חוט, מחזיקה את טופס מילוי פרטיה אשר צריכה היא למלא ולהביא איתה לראיון. בתוך הטופס היה רשום את מספר הטלפון של מנהל הסניף איתו היא תבצע את הראיון. היילי הלכה אל חדרה וסגרה את הדלת מאחוריה, נותנת לעצמה זמן איכות עצמי בפנטזיות על אותם רגשות אשר לא יצאו הם מראשה."אני אמלא את הפרטים ואז אוכל לעבוד איתך" היילי אמרה בקולה הרך והנמס ושכבה על מיטתה שראשה כלפי מעלה, מסתכל על הטופס שהחזיקה בידיה המורמות מעלה. סאמר לעומת פצצת האושר המאוהב לא היתה שמחה בכלל. היא ופרצוף החמוץ שעל פניה הלכו אל עבר הסלון ונשכבו על הספה. היא השתמשה בכפתה ולחצה על כפתור ההדלקה בשלט שהיה מונח לידה והתנחמה בצפייה בטלוויזיה שעיניה נעצמות ומוחה מנדף את הכעס לחלל האוויר, משאיר את חלקיקיו בחלומות החולפים.

ימים חלפו והיילי לא חשה בהבדל, שקועה היא אך ורק במחשבות על היום ההולך ומתקרב, יום הראיון. לאחר שהתקשרה אל המנהל וקבעה איתו את אותו היום בו היא תראה נוכחותה במשרדו ותגיש את נחישותה לעבוד בעבודה אליה חשקה זמנית, חשקה לבחור איתה תחלוק את אותה עבודה. מחשבות אלו הסיתו אותה מהמציאות סביבה. דברים השתנו והיא לא שמה לב לנוכחותם, רק לשינויה העתידיים שלאחר הראיון היא יכלה לראות כסרט אהבה ישן. השינוי המשמעותי ביותר היה רך יותר משהיה נדמה לה, מתחת לשפם.

דלת הבית נפתחה לרווחה וארבע כפות רגליים נכנסו פנימה זה אחר זה. "אני גוועת ברעב" אמרה האם שנכנסה ראשונה פנימה, פונה אל בעלה אשר הבין את הרמז והלך אל המטבח למשמרת ארוחת הערב. הבית היה שקט למדי. האם הלכה אל עבר הסלון והתיישבה על יד כדור הפרווה המדוכא שהיה שכוב על ידה. אמה הסתכלה אל עבר החתולה. "עבר עלייך יום קשה אני רואה" אמרה אמה וליטפה את ראשה של סאמר אשר היה מכורבל עם שאר גופה. "את לא יודעת כמה.. " השיבה סאמר ונאנחה, מחשבות רבים הציפו אותה לאחרונה מאז אותו בילוי בקניון והגרוע מכל, עצם העובדה שהיילי לא טרחה לשאול לשלומה אחר מקרה זה. "היילי, תרדי למטה ארוחת הערב כמעט מוכנה" הרולד, אביה של היילי קרא מהמטבח. למספר דקות של שקט מופתי, קולות רקיעה כבדות מיהרו במסדרון הקומה העליונה ורצו במהירות במדרגות אל עבר הקומה התחתונה. היילי היתה נראת לבושה חגיגית למדי עם חולצה שחורה החשופה באזור הצאוור ומטה, עם כתפיות ומכנס ג'ינס קצר עם חגורה ואבזם. "מצטערת אבל אני הולכת למיי, נראה" היילי אמרה בריצה. סאמר אשר הרימה מבטה אל עבר היילי נאנחה ופלטה קולות יבבה. "מציעה לך לקחת את סאמרי לוטרינר, היא לא נראת טוב" אמה הציעה. "היא בטח עייפה" היילי השיבה ויצאה מהבית.

לאחר נסיעה שלווה במכונית היילי החנתה את רכבה על יד ביתה של חברתה הטובה ביותר. כמו שעון מתקתק שמחכה לתזמון לצפצף היילי סגרה את המכונית, נעלה אותו עם המפתח ודפקה על דלת הבית, מחכה לאישור להיכנס. הדלת נפתחה ומולה נעמדה גרסא מבוגרת של מיי, כמו שתי טיפות מים הזהות בגודלם. "היי אמא של מיי, אפשר להיכנס?" היילי שאלה מנימוס בסיסי שקיבלה מבית הוריה. נימוס זה היה מספיק בכדי לקבל אישור כניסה פנימה בלי עיקובים ותחקורים מצד מאם שידעה היא לאן פניה של היילי מיועדות. היילי עלתה במעלה המדרגות והגיעה לחדרה של מיי. היא פתחה את הדלת קלות והציצה פנימה, רואה את חברתה יושבת מול השולחן ומציירת. "היי היילי, כנסי" מיי השיבה בזמן שהרימה מבטה אחורנית אל עבר היילי שהשאירה אחריה חריקה שקטה בעת פתיחת דלת החדר. "את נראת מאוד יפה היום, אני כל כך שמחה" מיי השיבה בחיוך והניחה את העט על המחברת, מניחה לה לנפשה. "אוקי אז מלאת את הפרטים לראיון?" שאלה מיי כבתור התחלה למה שהן תכננו לעסוק בפגישתן. "כן, מלאתי" היילי אמרה והוציאה את הטופס המקופל מתוך כיס הג'ינס. "לקח לי קצת זמן לחשוב על אילו תחביבים לפרט" היילי אמרה בצחוק, היא ידעה את הסיבה האמיתית לעיכובה. "ולפלרטט הוא אחד מהם" מיי הוסיפה ולקחה את הטופס מהיילי ועיינה בו בקפידה. עיניה של מיי שוטטו מעלה ומטה, סורקות את הדף כברקוד לקריאה. "לא רע, זה חומר שנוכל להסתדר איתו. תזכרי זאת רק עבודה בגלידריה, אפילו נער בן חמש עשרה יכול לעבוד בה, את תהיי בסדר" מיי אמרה להיילי ונתנה לה את הנחישות המוטיבציה אשר היא היתה זקוקה. "אבל מה אגיד בראיון..  " היילי אמרה בחשש בעודה מתיישבת על מיטתה של מיי כשידיה מונחות על המיטה בשני צידה גופה.