אהבה בגלגול אחר

זה לא אותו הדבר בלעדיה

אחרי הסעודה כל אחד פנה אל דרכו, הראשונים לצאת היו חברותיה של סאמר אשר יצאו יחד ונכנסו אל המכונית של אחת מהבנות אשר הסיעה את כולן אל הכנסייה. אחריהם כל קרובי משפחת אנדריאס יצאו מפתח הבית, היו כאלה שהיו צריכים לתפוס טיסה בחזרה למדינתם. היילי הלכה בין האחרונים, היא נגשה אל תומאס וקריסטיה ונתנה להם את ברכתה החמה לפני שיצאה מביתם "אני מאוד מצטערת על אובדן בתכם, תאמינו לי גם לי זה קשה, אך נעבור זאת יחדיו". היילי קיוותה שהיא באמת תצליח להתגבר על המאורע הקשה, זה לא כמו בן משפחה שהלך לעולמו בעת זקנה, מדובר פה בבחורה בסך הכל בשנות העשרים לחייה שלא הספיקה לעשות הרבה. היה לה עוד הרבה מה לתת לאחרים והרבה מה ללמוד ולעשות, כל זה נלקח ממנה בשבריר שניה.החיים זה דבר אכזרי כשלא לוקחים אותם ברצינות, במקרה של סאמר החיים התאכזרו כלפיה.

למגע חיבוק אחרון היילי יצאה מפתח ביתם של המשפחה והלכה אל עבר מכוניתה שהיתה היחידה שנשארה חונה על צד מדרכת ביתם של משפחת אנדריאס. היא הוציאה את הצרור מכיסה ופתחה את המכונית בלחיצת כפתור. היא פתחה את דלת מושב הנהג והתיישבה. מבט קטן אחרון אל עבר ביתם של משפחת אנדריאס שהתלווה בחיוך קטן לפני שהיילי התניעה את המכונית ונסעה בחזרה אל ביתה. ביתה של היילי לא היה היה רחוק מביתה של סאמר, אחרי כעשר דקות היילי החנתה את מכוניתה על יד ביתה. היא יצאה מהמכונית ונעלה אותה לפני שהחלה לצעוד אל עבר דלת ביתה.

ביתה של היילי היה ממוצע למדי, בית בעל שתי קומות, סלון, מטבח, כמה חדרי שירותים וחדרי שינה כמספר הנפשות בבית. היילי שמה את ידה על ידית הדלת ונכנסה פנימה. אמה ריצ'רדסון, אמא של היילי הופיעה מולה והיילי מצאה את עצמה היישר בתוך חיבוקה החם של אמה. "אמא לא עכשיו.. אני רוצה להיות לבד" היילי התלוננה בעודה מניחה את ראשה על חזה אמה למראה התשישות שחלף על פניה. היילי היתה צריכה את הזמן הזה לבד בכדי לעכל את כל מה שקרה בזמן האחרון ולהבין מה לעשות עם זה ואיך להמשיך הלאה. אמה שיחררה את חיבוקה בה והרימה את ראשה אל היילי מסנטרה "בסדר מתוקה, אך תדעי שאני תמיד כאן אם תזדקקי טוב?"

"טוב.. " היילי השיבה בעייפות שהתלוותה באנחה. היא הסתובבה והחלה ללכת אל עבר גרם המדרגות שהוביל אותה אל חדרה. היא החזיקה במעקה המדרגות אשר נתן לה תמיכה לעלות למעלה מבלי להשתמש בכל כוחה. רגליה דרכו על רצפת המסדרון של הקומה השניה ומולה נצבו מספר דלתות. היא פנתה שמאלה ובדלת השלישית היה שלט תלוי ובו כתוב "החדר של היילי". היילי פתחה את דלת חדרה והדבר הראשון שעשתה היה ליפול על המיטה כשגבה שוקע, שרועה מעייפות על המיטה כשידיה פרושות לצדדים, היתה זו עייפות נפשית. בזמן הזה שהיה להיילי לבד, היילי ניצלה אותו בלהזכר בכל מה שהיא וסאמר הספיקו. אף על פי הנאום שנשאה, שהיילי מסרבת לקבל את העובדה שסאמר אננה.

למחרת בבוקר אחרי יום העבודה, היילי נסעה אל "קפה בומטאון", בית הקפה בה סאמר עבדה. היילי נהגה להפתיע את סאמר בביקורים בשבועות בהם המכונית היתה לרשותה. היא נעמדה בכניסת בית הקפה, פתחה את הדלת ונכנסה פנימה. היא הסתכלה סביב והתיישבה בשולחן פנוי שמצאה שהיה מיועד לשניים. לאחר כמה דקות של ישיבה, אחת מהמלצריות נגשה אל היילי עם התפריט "אחר צהריים טובים, במה אוכל לעזור?" שאלה המלצרית בנחמדות לפני שהבחינה בתגית אשר היתה על חולצתה של היילי בה היה רשום את שמה, תגית שיש לכל קופאי.

המלצרית הבינה שזאת הבחורה שסאמר היתה מדברת עליה כל הזמן בהפסקות. "את היילי ריצ'רדסון במקרה?" שאלה המלצרית. היילי הנהנה בראשה עוד לפני שהספיקה לפתוח את התפריט ולעיין בו "כן, למה?".
"סאמר היתה מדברת עליך הרבה, אני שמחה סוף סוף לפגוש אותך" המלצרית אמרה בנחמדות והסומק על לחייה הבליט את חיוכה המתוק. "היא לא הגיעה לעבודה כבר יומיים, את יודעת מה איתה?".
היילי פתחה את התפריט והניחה אותו כלפי מעלה ככה שכיסה את פניה בזמן שהסתכלה על התפריט, מנסה להתעלם מהשאלה.
המלצרית הבינה שהיילי לא רוצה לדבר על כך, מה שהדאיג אותה יותר. "סליחה, אני מבינה שאת לא רוצה לענות אבל.. סאמר באמת עובדת טובה, אנחנו בקשר טוב ואני ממש דואגת לה"
היילי הציצה מבעד לתפריט עם מבט תוקפני בעיניה. "אם סאמר היתה חברה טובה, היית כבר יודעת שסאמר כבר יומיים לא בין החיים" אמרה היילי ברוגז. למשמע מילים אלו המלצרית לקחה כמה צעדים אחורה שידיה מכסות את פיה בתהדמה. "אני... לא ידעתי" היא מילמלה והשפילה את מבטה למראה פרצופה העצוב.

היילי קמה מהשולחן והניחה את התפריט בשכיבה על גבי השולחן "זה בסדר, המשך יום טוב" היילי אמרה בעצבנות והחלה ללכת אל עבר היציאה. היא יצאה מבית הקפה, פתחה את המכונית ונסעה משם כמה שיותר מהר. מוחה סוף סוף קלט שסאמר אינה, איך שהעדרה משפיע על אורך החיים וסובביה. היילי השרתה שמחה ויחס טוב לכל סובביה ועכשיו כשהיא לא נמצאת, כולם ממש דואגים לה וזה מעכיר את האווירה. את שאר היום בילתה היילי בחדרה, מתבודדת עם עצמה.

היילי מצאה את עצמה מיואשת לגמרי, היא לא הלכה לעבודה ולא יצאה החוצה בכלל. היא לא ראתה טעם לעבוד, היילי עבדה כל כך קשה בכדי לחסוך כסף יחד עם סאמר בשביל שהן תוכלנה לגור ביחד, אך עכשיו אין סיבה לחסוך. העדרותה של סאמר השפיע עליה בצורה דרסטית עד שהוריה החלו ממש לדאוג לה והציעו לה פסיכולוג. היילי סרבה וטענה שזאת תקופה שעליה להתמודד לבד. היילי מצאה את עצמה נכנסת לאתרי הכרויות. באחת מהפעמים, היילי החלה לדבר עם בחור אשר התחיל להחמיא לה בצ'אט על תמונת הפרופיל שלה, עד כמה שהיא נראת יפה וחמודה. היילי היתה זקוקה לאותה תמיכה ואהבה שהיא היתה רגילה לקבל מסאמר.