I can see it in your eyes-Larry

חלק 23

התלבשנו ויצאנו לדרך..

נק מבט לואי:
יצאנו מהבית ונכנסנו לאוטו. אני נסעתי כי הארי נוסע גרוע גם היה לנו ריב קטן על זה לפני כמה דקות בחדר.

כמה דקות לפני כן—
״לא אבל סיכמנו שאני נוהג בימים הקרובים!״ הארי אמר. ״מה ממתי סיכמנו את זה״ איזה שקרן הוא אף פעם לא סיכמנו את זה. ״כי אתה נפצעת״ ״אבל לא סיכמנו את זה! זה שנפצעתי זה לא אומר שאני לא יכול לנהוג אתה יודע..!״ ״בסדר בכל מקרה אני נוהג, לא אכפת לי״
״אתה לא נוהג אתה תעשה תאונה!״ אמרתי ״אתה תעשה תאונה , מה אתה חושב שאני?! אני ממש טוב בלנהוג״ הוא אמר בצעקה. ״כן ראיתי איך נהגת אתמול לסופר, פשוט נהדר״ אני אומר בעצבים ואני חושב שכולי כבר אדום. ״אני נוהג וזהו.״ ״וואטאבר״  סופסוף הוא הסכים לזה. (זה נשמע יותר טוב באנגלית😫, זה כאילו מה שתגיד).

״אבל לאן הולכים״ שאלתי מיואש אחריי שאני שואל במשך חצי שעה.
״אתה תראה כשהגיע פשוט תקשיב לוויז ואל תצא מריכוז שלא תעשה תאונה״ הוא אמר וגיחך. ״תסתום״ אמרתי מחייך.

הגענו אחריי ארבעים דקות של נסיעה. הוא נוהג בחזור.

״אנחנו בפאקינג חניון ענק, מה אמור ליהיות פה בידיוק האז?״ אמרתי ואני עומד להירדם. ״אולי אם תסתכל קצת למעלה תוכל לראות מה יש בשמיים״ הוא אמר ואני הבטתי למעלה וראיתי אנשים עם מצנחים.
לא לא לא הוא לא באמת הביא אותי לפה. ״מה״ זה המילה היחידה שיצאה מהפה שלי באותו רגע. ״אתה רציני? אני נסעתי לפה ארבעים דקות בשביל זה?״ שאלתי וכולי מזיע מהשמש שהייתה מעליי.
״קצת גובה לא יהרוג אף אחד״ הוא אמר . איך הארי כל כך אדיש!!
״יאללה עולים״ איך עולים לשם בכלל חשבתי לעצמי. ״מה מה עולים, לא הארי מה זה אני ..״ אמרתי מובך . ״אתה..?״ אני שונא אותו הוא מנסה להביך אותי אני יודע. ״אני שונא אותך אתה יודע שאני מפחד מגבהים״ ״גם אני אוהב אותך, אל תדאג אני שומר עלייך״ הוא אמר והחזיק לי את היד.

עלינו מעל החניון, לשטח ענק שבו המטוסים באים ולוקחים אותנו. הגענו לשטח, לבשנו את כל הבגדי בטיחות והמטוס הגיע. לכל אחד מאיתנו יש מדריך אבל בסופו של דבר אנחנו נקפוץ ביחד אחריי שהם ילמדו אותנו וידריכו אותנו בידיוק מה צריך לעשות.

״אתם מוכנים?״ המדריכים שאלו אותנו כשכבר היינו מוכנים ובגובה מספיק גבוה כדי לקפוץ. ״אני לא מאמין שאני עושה את זה!!!״ צעקתי מהסה להתגבר על הרעש ומצליח. ״אני שומר עלייך!!!״ הארי צעק ומרגיע אותי. ״שלוש , שתיים , אחת ! ו!!!!״ קפצנו מהמטוס.

אני מרגיש שהלב שלי יצא מהמקום. פאק. אבל הארי מאחוריי , שומר עליי. אני מרגיש את הזרועות שלו עטופות סביבי. שנינו צועקים, מפחדים, שמחים וזה צעקות של אושר, של חופש.

לאחר שקפצנו, ולאחר בערך שלוש דקות , נחתנו על האדמה.
זה היה מדהים. ״פאק״ הוא אמר ולא הפסיק לצחוק וגם אני.
״הא-הארי אתה משוגע!״ אמרתי ולא הפסקנו לצחוק. ״אבל זה היה כל כך כיף תודה״ הוא אמר והסתכל עליי. ״מודה״ אמרתי ונישקתי נשיקה מהירה לשפתיו.

״אתה רוצה לאכול?״ הוא שאל כשנכנסו לאוטו. את האמת הייתי רעב קצת .. עניתי שכן, קצת. הוא שאל אותי מה אני רוצה לאכול אז עניתי משהו קליל כזה. הוא כתב בוויז משהו והתחלתי לנסוע לאותו מקום.

הגענו למסעדה שנראת יומיומית. (כמו ארומה כזה) אני הזמנתי סנדוויץ עם חביתה והארי הזמין סנדוויץ אבוקדו. ״אבוקדו? פוקינג אבוקדו? מי אוכל אבוקדו?״ לחשתי-צעקתי לו באוזן. ״אני מי לא אוהב אבוקדו????״ הוא שאל בהלם. ברצינות הארי מי אוכל אבוקדו!?!?. (טומו אני מסכימה גם אני לא אוהבת אבוקדו).

סיימנו לאכול אחריי עשרים דקות בערך שגם דיברנו קצת.. הארי התעקש לשלם. אני לא רציתי שהוא ישלם, הוא שילם על הצניחה חופשית ורציתי גם להשתתף בחלק מההוצאות אבל הוא ממש התעקש שלא אז וויתרתי.

חזרנו לאוטו והתחלנו לנסוע הביתה, עברו כבר ארבע שעות כמעט. הזמן באמת עובר מהר כשנהנים אה?
התחלנו לנסוע והרגשתי צורך להודות לו על היום.היה רמזור אדום וזה בא בידיוק בזמן. עצרתי ברמזור והסתכלתי לתוך עיניו, ״אני אוהב אותך כל כך, תודה על הכל״ אמרתי אסיר תודה, מאוהב..
״אני אוהב אותך גם בייב, תודה לך גם, אני שמח שהכרתי אותך״
״גם אני״ אמרתי ושמתי את ידי על הירך שלו והוא ליטף את ידי על ידו.

״על מה אתה חושב?״ שאלתי. ״עלינו , יש לנו עוד חוויה לאוסף״ (זוכרים שהם היו מצתלמים כל כמה זמן??) ״איזה אוסף? מה?״ שאלתי מבולבל. ״אתה זה שהתחלת עם זה״ הוא אמר ותוך כדי פותח את הטלפון שלו, נכנס לגלריה וחולץ על תמונה של שנינו. מלפני שעה וחצי, שנינו מחייכים על מטוס, רואים רק שמיים ואת האושר שלנו דרך התמונה המושלמת הזאת.
עצרתי בצד וחיבקתי אותו והוא שם את זרועותיו הגדולות סביבי.
הוא החזיק אותי חזק ואף פעם לא עזב. וגם לא יעזוב.