I can see it in your eyes-Larry

חלק 8

נק׳ מבט לואי.

אני והארי ישבנו בספסלים והיה צלצול להפסקה ותוך שניות החצר התמלאה בילדים.

ראינו את הבנים באים לעברנו ועשינו את עצמנו כאילו לפני שניה לא התנשקנו.
״איפה הייתם? המורה התעצבנה והתחלתי לצחוק וכמעט היא הוציאה אותי החוצה״ זאין אמר, ״אתה דפוק זאין״ נייל אמר.
״תסתום אל תגיד לו דפוק,הוא הכי חכם והוא שלי״ ליאם אמר לנייל
״דוחים אתם ככ קיטישים״ אמרתי וכולנו צחקנו.
בנינו, זאין אף פעם לא היה תלמיד טוב, הוא וליאם החברים הכי טובים שלי. אני מכיר אותם מאז גיל אפס.

היום עבר רגיל ומשעמם, ורציתי לבלות את הערב עם הארי, אז הצעתי לו לבוא אליי. הוא הסכים ושמחתי.
הגענו לביתי ואף אחד לא היה בבית חוץ מאימי.
היא יודעת שאני עם הארי, היא שמחה בשבילי,היא תמיד מאושרת כשטוב לי. {אני מתגעגעת אלייה כל כך:( }

״היי מתוק איך היה היום שלך?״ היא חיבקה אותי חיבוק חם ואוהב כמו תמיד. ״בסדר אמא איך שלך?״ ״בסדר מתוק, הבאת איתך חבר?״
״כן זה הארי שסיפרתי לך עליו״ הרגשתי מובך קצת מזה שאמרתי בקול שסיפרתי לה עליו אבל הוא חייך את זה נראה לי בסדר.

״הוו, היי הארי אני אמא של לואי, ג'ואנה ״ היא חיבקה אותי, נראה שהיא אוהבת אותו. ״היי,ג'ואנה , מה שלומך?״
״בסדר חמוד מה איתך?״
״בסדר גמור, תודה״
אני בטוח שהם יסתדרו טוב אחד עם השני,הוא עשה על אמא שלי רושם טוב.
״טוב אמא אנחנו עולים לחדר בסדר?״
״בסדר, אני יוצאת עם חברה לקפה עוד מעט, שתדעו.״
״אוקיי״ חייכנו אלייה ועלינו לחדר והארי מאחוריי.

נכנסו לחדר והוא אמר לי ״יש לך אמא מקסימה״
חייכתי, זה ממש מתוק שהוא אומר את זה. ״ תודה הארי היא באמת הדבר הכי חשוב לי בעולם״

הוא התיישב על המיטה ונשכבתי ליידו, אני משער שאמא כבר הלכה.
הוא נשכב על המיטה לצידי ושמתי את ראשי על החזה שלו.
הוא ענק לעומתי ואהבתי את זה.

נישקתי אותו על שפתיו, יש לו יופי מיוחד , אף פעם לא ראיתי מישהו שדומה לו, גאד הוא מושלם.
הוא נישק אותי בחזרה וירדתי לצווארו באיטיות.
הוא פלט גניחה קטנה אחת אחריי השנייה.
״לו-לואי לא , לא עכשיו״
״אני יודע הארי, אני לא יעשה משהו שאתה לא תרצה, אל תדאג״
הוא לא הצליח להשחיל מילה הוא רק הוציא גניחות חלשות מן שפתיו התפוחות.

אני רוצה שהוא ירגיש נוח ליידי.
הפסקתי לנשק אותו בהדרגתיות וחזרתי לשכב ליידו.

״אני מצטער לואי אני פשוט לא-לא מוכן עדיין״
הוא לא צריך להצטער, הכל בסדר, אני אחכה לו כמה זמן שצריך!
״הי, הי זה בסדר! אנחנו נלך בקצב איטי, אתה תוביל את הקצב ואני אלך אחרייך לכל מקום, הכל בסדר!״ נישקתי אותו נשיקה קטנה והתכרבלנו.

ניהיה כבר מאוחר ונשארנו באותה תנוחה, הוא מחבק אותי מאחורה ואני עטוף סביב זרועותיו. אני מרגיש שהוא המגן שלי. הוא שלי.

״אני חושב שאני אלך הביתה לואי״ לא לא אני רוצה שהוא ישאר.
״תישן פה, הארי תישאר פה״
״לא לואי, אין לי פה בגדים, אין לי פה כלום.״
״תיקח ממני״ התחלנו לצחוק כי שנינו יודעים שהחולצות שלי לא עולות לא על היד אפילו.
״כן בטח, אני אבוא פעם הבאה ואני אשאר פה, לא היום, זאת גם פעם ראשונה שאני פה.״

הוא צודק באיזשהו מקום אבל בכל זאת התבאסתי ...

״בסדר, אבל אתה מבטיח שפעם הבאה תישן פה?״ אני שואל כמו ילד בן ארבע שרוצה שיקראו לו סיפור.
״מבטיח״ הוא נישק אותי וליטפתי את שיערו, אני אוהב את לגעת בשיער שלו כל כך!!

ירדנו למטה וראיתי את אמא.
אחיותיי לא פה, הן אצל אבי והוריי גרושים. אני לא בקשר איתו ואני בסדר עם זה.
אני שמח שהארי לא שאל על המשפחה שלי. זאת שיחה לפעם אחרת.

ליוויתי אותו עד הדלת.
״ביי לואי, לילה טוב״״, ביי ג'ואנה!״
״ביי חמוד לילה טוב!״ היא צעקה לעברו והוא חייך.
נישקתי אותו, ״לילה טוב הארי״ הוא חיבק אותי והוא יצא מהבית.

אמא הסתכלה עליינו מהסלון והרגשתי מובך, למרות שהיא כמו חברה שלי ואני מדבר איתה כשיש לי בן זוג. אבל אחריי הכל היא עדיין אמא שלי.