I can see it in your eyes-Larry

חלק 20

קמנו בבוקר,
אחריי הניתוח של לו שלי.

שיערו מבולגן ושפתיו תפוחות וחמודות כאלו. ״בוקר טוב האז״ שמעתי אותו אומר לי. הבנתי את מבטי אליו ״בוקר טוב לו, איך אתה?״
״בסדר״ הוא ענה לי בחיוך. קמתי לאחר כמה דקות ונישקתי את לואי ועזרתי לו לקום מהמיטה.
קמנו ועזרתי לו ללכת לשירותים להתארגן.

אמא של לואי חיכתה לנו על הספה ליד המיטה של לואי, היא לא הייתה פה בבוקר. ״היי אמאא״ לואי קרא ושנינו התקרבנו אליה. ״בוקר טוב״ אמרתי לאימו בחיוך רחב. נזכרתי בלילה שלפני, שקראתי ללואי באמצע השינה. ״בוקר טוב מתוק, אתה בסדר אחריי אתמול?״ היא שאלה.״מה קרה אתמול?״ לואי שאל במבט דואג ואני הכחשתי. ״לא לא סתם קמתי מתוך שינה״ אמרתי מגרד בעורפי מובך.

״מחר הולכים הביתה נכון?״ לואי שאל את אימו ושנינו הבטנו בה.
״כן אבל קבעתי תור לפיזורתרפיה לעוד שלושה ימים״ אימו אמרה
״בסדר״ לואי אמר. ״אני יכול ללכת איתו אם את תיהיי בעבודה,אין לי בעיה״ אמרתי. אני יודע שקשה לה המצב הזה ויש לה גם עבודה..
״בסדר, תודה הארי״ היא אמרה ואני יכול לדעת שהיא אסירת תודה.
״תודה״ לואי אמר והצמיד אותי אליו עוד יותר.

נק מבט לואי

הארי הלך לביתו לכמה שעות. את האמת הייתי שמח שהוא קצת יצא מהבית חולים, הוא היה פה ולא עזב אותי לרגע. כן הרגשתי בחסרונו אבל לפחות הוא קצת מתאוורר, גם לו יש משפחה שדואגת לו.

הוא חזר כמה שעות לאחר מכן,הוא לא היה צריך להביא דברים כי מחר אנחנו משתחררים בכל מקרה.

היום עבר כרגיל ומשעמם כי כל היום הייתי עם אמא ולא היה ככ מה לעשות..

לא רציתי לחפור על זה שהם בבית חולים אז ישר עברתי ליום שהם משתחררים ;)

יום השחרור הגיע. הגענו לדלפק, הארי עוזר לי ללכת ואמא סחבה שתי שקיות של הבגדים שלנו והכל.. הביאו לנו דף להכל. לתרופות, פיזיותרפיה, אישור לצאת וכל הדברים האלו...

הגענו, לקחנו את הארי לביתו ובדרך קנינו את את התרופות. יותר מאוחר הארי יבוא לקחת אותי אליו, אני אשן שם. אמא הסכימה כי הארי דואג לי. היא ראתה את זה והיא סומכת עליו, בכנות אם הילד שלי היה נפגע והיה מישהו שככה דואג לו הייתי מסכים ללא חשש שישן אצלו.

לא התקלחתי בביתי , הארי לחש בדרך , כשלקחנו אותו לביתו שהוא יעזור לי להתקלח בביתו, את האמת אני באמת לא יכול להתקלח, אני כבר בן 17.5 ואמא לא יכולה לעזור לי התקלח. לעומת זאת הארי כבר ראה אותי ללא בגדים במקלחת.

לאחר כמה שעות שמענו צפירה של אוטו, הצצתי בחלון ואני רואה את האוטו של הארי. ״אמא! הארי פה! תעזרי לי לצאת?״ קראתי לאמא כי היא במטבח ואני בסלון. אמא עזרה לי לקום וליוותה אותי עד האוטו.
כשיצאנו מהבית הארי יצא מן האוטו ואמא לאימי תודה ושהוא ישמור עליי והוא נשא אותי עד האוטו.