I can see it in your eyes-Larry

חלק 2

בוקר בבית החדש, מרגיש מגניב אולי קצת מוזר כי אני גם הולך לבית ספר חדש, אני קצת חושש אבל הכל יהיה בסדר.

״היי אמא בוקר טוב״ נישקתי אותה בלחי

״היי אהוב שלי בוקר טוב איך ישנת?״ היא חיבקה אותי
״ישנתי בסדר.איך את?״
״ישנתי מעולה״ היא אמרה אליי בחיוך.

לאחר ארבעים דקות קראת לאחותי ג׳מה ״ג׳י את מוכנה?? צריך לצאת!״
״כן כן אני רק שמה בושם ואני מגיעה, אתה מוכן?״ היא שאלה אותי
״כן אני מחכה לך פה כבר שעה נו כבררר״
״הנה הנה אני באה״

אני וג׳מה אמרנו לאמי להתראות ויצאנו לדרך.

״ג׳מה את מתרגשת?״ שאלתי אותה בדרך לבית ספר , רציתי לדעת מה היא מרגישה, לא רציתי ליהיות היחיד שמפחד ומתרגש.
״אמ אפשר להגיד שכן.. אני בטוחה שיש שם כמה ילדים נחמדים שאני אתחבר אליהם.. אתה מתרגש?״

לא רציתי לצאת פחדן אז אמרתי ״חצי חצי״ למרות שמבפנים אני ככ לחוץ, הייתי יכול לשתף את ג׳מה אבל לא רציתי.

הגענו לבית ספר ונכנסתי לכיתה, ואני ואחותי לא באותה כיתה מן הסתם היא יותר קטנה ממני אז נפרדנו לשלום ,כל אחד הלך לכיתה שלו.

נכנסתי לכיתה וראיתי שם ארבעה בנים שעמדו בגוש כזה, הם היו היחידים ששמו לב אליי מכל החמש עשר ילדים הנוספים שהיו בכיתה.

היה אחד עם שיער בלונדיני כזה, נראה נחמד ומצחיק, אחד עם שיער שחור ועיניים גדולות כאלו, יפות, היה עוד מישהו עם שיער חום,אפשר להגדיר את הצבע די בהיר והאחרון היה נמוך עם עיניים כחולות שמרוב שהן היו יפות טבעתי בהן ובטעות בהייתי בו.

״הו הנה הילד החדששש״ הילד הבלונדיני אמר והוציא אותי מהבועה שחשבתי בה על הילד עם העיניים הכחולות.
״היי אני נייל״ הוא פנה אליי וזה גרם לי להרגיש יותר טוב, הלחץ שלי ירד קצת.
״היי, אני הארי״ אמרתי בבישנות.
באו עוד שניים מהם, אמרו שקוראים להם ליאם וזאין, הם היו נראים בני זוג , זה היה חמוד.
והאחרון, הזה שבהייתי בעיניו קוראים לו לואי, שם קסום.
עניתי לכל אחד מהם ואמרתי את שמי בחזרה חוץ מללואי, במקום זה נתתי לו חיוך קטן כי אני משער שהוא שמע את השם שלי כשדיברתי עם החברים שלו.

השיעור התחיל, היה לנו יום די קצר אז סיימנו בשתיים.
באמצע היום הסתובבתי קצת עם הבנים וביקרתי פעם אחת את ג׳מה לבדוק לשלומה.
היא שנה אחת מתחתי ויש שם בנות שהסתכלו עליי ואני חושב שהן נדלקו עליי, אני גיי. אני לא נמשך לבנות. יש לי שיער ארוך כזה יש כאלו שיחשבו שזה מושך.. אולי בגלל זה הן הסתכלו עליי אבל זה לא היה לי נעים ככ.

כשחזרתי לכיתה לואי שם לב בהייתי בו כמעט כל ההפסקה, אני מאוד מקווה שזאת רק מחשבה ולא באמת קרה , אני לא רוצה שהוא יתחיל לדמיין לעצמו שאני מאוהב בו או משהו.

סיימנו את היום ואמרתי לבנים ״ביי, ניפגש מחר נהנתי איתכם!״
הם ענו לי כאחד ״ביי,נתראההה״
אמא עדיין בבית, רק מחרתיים היא תתחיל לעבוד בגלל שעברנו דירה והיא צריכה לסדר אז הרשו לה לקחת חופש של יומיים.

ג׳מה חזרה מהבית ספר מאוחר, בחמש.
היא חזרה מהבית והיא צעקה קצת ״אני גוועתת  מה יש לאכולללל״
אמרתי לה ״היי גם לך, בואי תשבי אמא מכינה ארוחה״
״היי ג׳י איך היה בבית ספר?״ אמא שאלה אותה.
״היה בסדר אני אלך לשטוף ידיים ואבוא״ ״בסדר מתוקה״

דיברנו על היום הראשון וכנראה שגם לג׳מה היה יום מוצלח כמוני.
הגיעה כבר השעה תשע ואמא הלכה לישון מלפני שעה, הייתי קצת רעב, הלכתי לקחת חטיף והתקדמתי לחדר לנוח וליהיות קצת בטלפון.הזמן עבר מהר וכבר וכבר עשר וחצי.
מחר אני קם מוקדם כי אני רוצה לעבור על החומר למבחן שיש לי מחר.
אתם יודעים איך זה כיתה יב..

**תגידו לי את דעתכם האמיתית אני רוצה לדעת אם יש משהו לשפר, להאריך את הפרקים? לקצר אותם? פחות לדבר על ג׳מה ואן? יותר לדבר על הבנים?? תכתבו לי הכללל💗

סתם לפרוטוקול אני לא מאמינה בזיאם ככ אבל לקוראות שכן מאמינות אני אדבר עליהם טיפה פעם בכמה פרקים ;)