I can see it in your eyes-Larry

חלק 19

לאחר שלושה ימים:

יום הניתוח הגיע ...
אני לחוץ ככ, הארי עדיין פה. הוא לא עזב אותי לרגע. הוא נשאר איתי.
זה אמר לי שהוא בחיים לא יעזוב אותי. אני ככ מעריך אותו.

הרופאים הכינו את החדר ואותי לניתוח.
הייתי על המיטה והם לקחו אותה איתי לחדר והארי ואימי הולכים איתנו. הגענו לחדר, הרגע שאני נפרד מהם. אבל הם יחכו לי פה בחוץ אני יודע את זה. הם ישמרו עלי והדבר הראשון שאני רוצה לראות זה הם. הם האנשים היחידים בחיי כרגע. יש גם את נייל ליאם וזאין אבל הארי ואימי היו איתי לאורך כל הדרך.

״אני אוהב אותך״ הארי אמר ונישק אותי במצח ״גם אני אוהב אותך״ נישקתי אותו בפה נשיקה קטנה שאמרה הכל.
״אתה תחכה לי פה נכון?״ שאלתי בדאגה. ״כן לו, אני פה, אני תמיד פה״ הוא אמר והמשפט הזה ליווה אותי עד שהרדימו אותי.
״אמא אני אוהב אותך״ אמרתי והיא באה לחבק אותי.״גם אני אוהבת אותך, בהצלחה. אנחנו ניהיה פה בחוץ״ חייכתי אלייה והכניסו אותי לחדר הניתוח.
״אני תמיד פה״ מלמלתי לעצמי.
״הכל יהיה בסדר״ המנתחת אמרה לי , חייכתי אליה ולא זכרתי דבר מאז. נרדמתי.

*לאחר שעתיים*
נק מבט הארי

אנחנו מחוץ לחדר הניתוח כבר שעתיים. אני רוצה לראות אותו. אני אוהב אותו ואני לא יכול לעזוב אותו לשניה.

הוא יצא מחדר הניתוח כדי להתאושש ״הניתוח היה מוצלח, הוא יעבור בדיקות אחריי שהוא יקום״ ״תודה דר״ אמא של לו אמרה ״תודה״ אמרתי בחיוך מאולץ כי אני דואג לאהובי.
הלכתי אחריי הרופאים שהובילו את לואי לחדרו. ״הוא יהיה בסדר נכון?״ שאלתי את אימו. ״אני לא יודעת הארי, אני באמת לא יודעת. אני מקווה״. זה לא הרגיע אותי . היא פשוט אמרה אני לא יודעת וזה הכניס אותי ליותר לחץ למרות שהרופאים אמרו שהניתוח היה מוצלח.

הוא קם לאחר שעה . הוא פתח את עיניו לאט לאט. אני כל כך התגעגעתי לצבע הכחול שלו. לצבע שמחזיר אותי לחיים. הוא מחייה אותי מחדש כמו תמיד. ״לו, היי, אני פה״ ״הארי״ הוא לחש.
״כן! כן! זה אני״ אמרתי.
״הארי , איפה אתה? תחזיק את ידי בבקשה!״ הוא התחנן.
ליטפתי את ידיו ואמרתי ״לו- הי, הכל בסדר אני פה.״
״איפה אמא?״ הוא שאל מודאג ״היא חותמת על טפסים ועל אישורים היא עוד מעט תבוא״ ״בסדר״ הוא ענה יבש קצת ... ודאגתי .
״הרופאים אמרו שהיה ניתוח מוצלח!״ אמרתי, מנסה לעודד אותו אבל זה לא נראה שזה הצליח לי כל כך ... הוא רק חייך ולא אמר כלום.
הוא נראה שקוע במחשבות..הוא לא דיבר במשך כמה דקות וכבר חשבתי שקרה משהו..
״לו, הכל בסדר?״ שאלתי ואני מחזיק את ידו. ״כ-כן פשוא תודה הארי , על הכל.״ הוא אמר והסתכל לעיניי. ״ תמיד לו אני תמיד פה״ אמרתי ונישקתי את מצחו.

אמא של לואי נכנסה ״אמא!״ הןא צעק וניסה להתרומם אבל הוא אני בכאב שהוא לא הצליח. ״אל תקום״ אימו אמרה ובאה אליו.
״איך אתה?״ היא שאלה ..
״בסדר, על מה חתמת?״
״אתה הולך להשתחרר עוד יומיים. אתה תצטרך לעבור טיפולים אבל אנחנו נעבור את זה ביחד. אנחנו ניהיה איתך ביחד.״ היא אמרה הסתכלה עליי תוך כדי שהיא מלטפת את ראשו של לואי.

אמא של לואי נרדמה ונשארנו רק אנחנו...
״על מה אתה חושב?״ לואי שאל וקוטע את מחשבותיי. ״עלייך״ עניתי.
הוא חייך והתקרבתי אליו. מנשק את שפתיו ומנסה לפלס את לשוני אך אני לא מצליח. עצרתי את הנשיקה ואני מסתכל לעיניו בבלבול והוא רק מחייך. תפסתי את סנטרו, נישקתי ופילסתי את לשוני בין שפתיו. והפעם הצלחתי.
״אנחנו לא יכולים לעשות את זה פה״ הוא עצר את הנשיקה.
״אם לא היית על המיטה הזאת היית במיטה שלי ממזמן״ אמרתי
״אם לא הייתי פה הייתי במיטה שלך גם בלי שתגיד לי״
״אני יודע״ אמרתי והוא נתן אגרוף קטן לכתפי וצחק. איך אני אוהב את הצחוק הזה.

הגיע הלילה ושניהם נרדמו. האחות כבר החליפה את השקית של המשככי כאבים ואיך הייתי רוצה לישון ליד לואי.עוד יומיים. רק עוד יומיים חשבתי לעצמי. עוד יוממיים ואני אוכל להתעורר שהפנים האלו יהיו מולי ואני אנשק אותם כל בוקר חשבתי לעצמי ונרדמתי עם חיוך ומחשבות עליו ורק עליו.

״הארי מתוק אתה רוצה לבוא היום איתנו ? דיברתי היום אמא שלך, היא אמרה שאתה יכול, אתה רוצה?״ היא שאלה בחיוך.
״אמ כן, אבל לואי יהיה גם נכון?״ שאלתי את אימו
״כן מתוק, לואי יהיה איתנו גם.״ היא צחקקה.
״בסדר, אני אבוא״ אמרתי בחיוך קטן.
חזרתי הביתה,מתארגן ושם על עצמי בגד ים וחולצה גדולה, יותר נכון אמא שמה לי. ירדתי במדרגות, לוקח בקבוק מים ואני שומע את אימו אומרת ״הארי אתה יכול לצאת הם פה״ ואני הנהנת בחיוך רחב.
התגעגעתי ללואי, אני אוהב לשחק איתו וליהיות איתו.
אני יוצא, פוגש את האוטו שלהם ורואה את לואי מנופף לשלום מבעד לחלום האוטו ואני מנופף לו בחזרה. נכנסתי לאוטו, והתחלנו נסיעה של רבע שעה בערך. הגענו לים. צעקתי ״לואי! לואי! אני אתפוס אותך והוא רץ לתוך המים צוחק.

״הארי מתוק תקום!!! הארייי״ אני שומע קול של אישה והיא מנערת אותי שאני אקום. פתחת את עיניי בבהלה וכולי מזיע. ״הארי הכל בסדר? מה חלמת? לא הפסקת לצעוק את הקול של לואי״ היא אמרה ואני תוך כדי מתרומם. ״אה אמ כ-כן הכל בסדר מה השעה?״ אני מנסה להעביר נושא.. ״ארבע בבוקר אהוב, תחזור לישון. אתה בטוח שהכל בסדר?״ ״כן כן תודה.״  אמרתי.
אמא של לואי היא כמו אמא שלי, אני מספר לה הרבה דברים ואני לא מתבייש ממנה או משהו כזה אבל זה היה קצת מביך...
הלכתי לישון ונרדמתי שוב פעם במחשבות על הבחור עם העיניים הכחולות.

תקשיבו הפרק הזה נמחק לי אחריי שכתבתי אותו וכמעט בכיתי מעצביםםםם :(