I can see it in your eyes-Larry

אפילוגגגג

אוקיי, חשבתי שלא באמת תרצו את האפילוג אבל כמה אנשים פנו אליי אז הנה הוא :))
היה להארי הופעה היום!!!!!!!! ככ מתרגשת בשבילו

לאחר שלוש שנים:

נק מבט הארי
״לו, זה התור שלך״  אמרתי לו. ״אבל אני הלכתי לקניות״ הוא ענה מבואס ״גם אני באתי איתך לקניות, קדימה לך לפני שתאחר״ אמרתי למרות שהיה לי לא נעים בשבילו.  ״וואי טוב, לפחות תכין משהו לאכול!״ הוא צעק ושמעתי את הדלת נסגרת. מה נכין?

נק מבט לואי:
טוב כן אמ היום התור שלי, אז יצאתי מהבית. ״בייביייי איך היה בגן?״ שאלתי את הבן שלנו. גיימס. ״היה בסדר״ הוא ענה לי עם המבטא המצחיק שלו, איך שהוא מבטא את המילים תמיד מצחיק אותי וזה אחת הסיבות שאני מתנחם בזה שאני אוסף אותו מהגן. ״נלך הביתה? אבא הארי הכין לאכול, אתה רעב נכון??״ מאז שלארי היה חוסר ביטחון של הגוף שלו, על כמה שהוא נראה לא טוב. ולא אהב את המשקל שלו. תמיד תמיד אמרתי לו לאכול ודאגתי לו בעיניין הזה. וזה היה לי חשוב שהבן שלנו לא יחשוב על הדברים האלו, שתמיד הוא יאכל ולא יחסר לו כלום. ״כן!!״ הוא ענה ונכנסו לאוטו. שמתי אותו עם הבוסטר וחגרתי אותו ואחריי זה נכנסתי למושב הקידמי, חגרתי את עצמי גם והתחלנו לנסוע לכיוון הבית.

״אבא הארי!! אנחנו בבית!״ צעקתי ושחררתי את ידו של גיימס שילך להגיד להארי שלום. ״היי בייבי מה שלומךךך?״ הוא שאל וליטף את שיערו. אתם בטח שואלים ממי הוא.. את האמת הוא ממני , לואי. אבל הארי מתייחס אליו כאילו הוא היה בהריון. הוא דואג לו, שם לו אוכל ומים בבוקר, שואל לשלומו תמיד והוא באמת אוהב אותו. התחתנתי עם הבנאדם הנכון.

גיימס עלה למעלה לשחק והארי מוזג את האוכל. ״לאב איך היה לך לקחת אותו?״ הוא שאל וליטף אותי ״בסדר איך לך היה להכין?״ שאלתי וליטפתי את גבו תוך כדי שחיבקתי אותו ״אתה עייף?״ הוא שאל והינהנתי ״נאכל ונלך לישון?״ ״מממ״ אמרתי והתנתקנו. הארי הלך להביא את גיימס מלמעלה ואני התיישבתי ביינתים בשולחן, מחכה להם. ״מה יש לאכול?״ גיימס שאל ושנינו חייכנו , הוא מביא לנו אושר. ״תשאל את אבא הארי, הוא הכין הכל״ אמרתי, נותן לו את כל הקרדיט. ״בוא תראה״ הארי לחש-אמר לגיימס והרים אותי על הידיים. ״פה יש אורז״ הוא אמר וקירב אותו לסיר וג'יימס היה נראה מסוקרן. ככה עם עברו על עוד שתי סירים והארי הושיב אותו ומזג לכל אחד.
הצלחת שלו הייתה מלאה פחות. הסתכלתי עליו במבט של ׳למה?׳ והוא לא התייחס אז קמתי, לקחתי את הצלחת שלו והוא קם אחריי. ״לך תשב עוד מעט נדבר!״ לחשתי-צעקתי. שלא ישאיר את גיימס לבד. הוא חזר במהירות וליטף את גיימס ושאל אם טעים לו, הוא ענה כמובן שכן.

הוספתי לו עוד שתי כפות של אורז ואת התפוחי אדמה שהוא לא שם בכלל. ״תגיד תודה שלא שמתי לך עוד. תאכל. אנחנו לא חוזרים לזה.״
אמרתי ונישקתי לו את הראש, בכל זאת גיימס ליידנו. הוא נתן לי מבט של ׳תודה׳ . לאחר עשר דקות גיימס סיים לאכול והוא שאל אם הוא יכול לעלות לשחק וענינו לו שכן. תמיד אנחנו מרשים לו לעלות ואז יש
לנו זמן לדבר אחד עם השני. ״מה יש? אני לא אתן לך לחזור לזה. אתה יודע את זה״
״כן לו אני יודע״ הוא ענה ״אז מה קרה פתאום? אני דואג לך, תדבר איתי.״ אמרתי ולקחתי את היד שלו וליטפתי אותה. ״לא יודע באמת שלא יודע, סליחה״ לא למה הוא אמר סליחה. אין לו על מה להצטער. ״אין לך על מה להצטער, תגיד סליחה לגוף שלך ולא לי. אתה מהמם ואני אוהב אותך״ אמרתי ונישקתי אותו ״גם אני אוהב אותך״ .