I can see it in your eyes-Larry

חלק 3

היה לכל השכבה היום מבחן, לא ככ הספקתי להכיר ילדים מהשכבה חוץ מעוד כמה ילדים שראיתי בשירותים או בחצר.

סיימתי את המבחן בין הראשונים, הוא היה קל אני משער, אולי שפשוט למדתי יותר מידי. לאחר שיעור וקצת כולם סיימנו את המבחן והיה עוד חצי שעה בערך אז הרשו לנו ליהיות בטלפון בשקט.

יצאנו להפסקה אבל אני אוהב להישאר בכיתה, לפחות עד שאני אסיים לאכול, הוצאתי את הכריך שאמא שלחה איתי כל יום ורוב הפעמים הוא היה עם גבינה צהובה, התחלתי לאכול.

היה לנו יום מתיש היום, שמונה שעות! אני הייתי ככ עייף וכמעט נרדמתי בשיעור. חזרתי הביתה ונפלתי על הספה וג׳מה לא הבינה מה קרה לי.
״מה קרה ?!?!״ היא צעקה ונבהלתי כמו משוגע
״מה יש לך מה את צועקת לא קרה כלום אני עייף הרגע הגעתי״
״לפחות תלך לחדר״ מה היא מתערבת ממתי אכפת לה איפה אני ישן?
״לא רוצה״
״בסדר לילה טוב¿״ היא אמרה וצחקקה וחזרה לחדרה, חייכתי חיוך קטן אך היא לא ראתה כי הסתובבתי.

קמתי לאחר שעתיים בערך וראיתי הודעות מהקבוצה שלנו, כן כן יש לנו כבר קבוצה , אני חושב שאני רוצה לבלות איתם את שאר חיי.

זאין- ״בואו ניפגש היום״
נייל- ״סבבה אבל רק אם זה בשביל אוכל.ליאם לואי הארי? יכולים היום?״ אוכל זאת האהבה של נייל.
ראיתי שזאין כתב לליאם בקבוצה ״לי תבוא אליי קודם, נלך ביחד״
ליאם הגיב לזאין- ״ בסדר אני אהיה אצלך בשבע וניפגש במסעדה בשמונה,אל תאחרו!!!״
אוי הם ככ קיטשים חשבתי לעצמי..
לואי כתב- ״ אתם ככ מגעילים וחמודים בו זמנית, וכן אני יכול״
זה מה שאני חשבתי הרגע איזה מגניב!
אני לא יודע אם הם יענו לי עכשיו כי עבר חצי שעה מאז שהם התכתבו אבל בכל זאת כתבתי ״כן אני יכול, אהיה שם בשמונה בידיוק״.

ניפגשנו שם בשמונה אני,לואי ונייל כבר היינו שם , ליאם וזאין הגיעו חמש דקות אחרי.
לואי זרק להם ״אתם מאחרים ואתם אלו שאמרו לא לאחר.. לא יאמן.״
זאין אמר לו ״לואי שתוק״ וכולנו צחקנו.

המלצר ניגש אלינו וכל אחד הזמין מה שהוא אוהב ודיברנו קצת עד שהאוכל יהיה מוכן ויגיע אלינו.
לואי הסתכל עליי לפעמים וניסיתי ככ חזק שלא להסתכל עליו בחזרה חוץ מפעם אחת , הרגשתי שהוא בהה בי וכשהסתכלתי עליו הוא חייך.
המלצר קטע את הקרב מבטים שהיה בנינו והפנינו את מבטינו אליו.

הוא הגיע לכל אחד את מבוקשו והתחלתי לאכול.
סיימנו לאכול תוך חצי שעה בערך ודיברנו עוד עשר דקות עד ששילמנו וקמנו מהכיסאות.
ללואי יש רישיון כבר, הוא הגדול מבין כולנו אז הוא החזיר את כל אחד לביתו.
לאט לאט האוטו התרוקן ורק אני ולואי נשארנו באוטו...
הגענו מחוץ לביניין שלי שמסתבר היה כמה ביניינים מאיפה שלואי גר.
הורדתי את חגורת הבטיחות והסתכלנו אחד על השני בלי להגיד מילה.
ולשנינו זה היה מובן מה המבט הזה אומר.

לאחר כמה שניות שהבטנו אחד בשני ולא רצינו ליהיות בסיטואציה מביכה אז הורדתי את מבטי ממנו והוא אמר לי ״נהנתי היום״ עניתי לו ״גם אני״ באמת נהנתי , היה מצחיק היום, בין הימים הכי טובים שהיו לי .״ תודה לואי, ניפגש מחר״ אמרתי ויצאתי מהאוטו
״ניפגש מחר״ הוא אמר דרך החלון שהיה פתוח.
לא יודע למה אבל הרגשתי צורך להגיד לו ״תגיד לי כשתגיע הביתה, בסדר?״ הוא ענה לי בלי לשאול שאלות שיעמידו אותי במצב לא נעים
״בסדר, לילה טוב הארי״ והוא חייך חיוך קטן
״לילה טוב לואי״ וחייכתי אליו בחזרה.