פרק 34-צריך עזרה?

4K 165 19
                                    

*הודעה חשובה למטה*

"אתה צריך עזרה?" אני שואלת אותו אחרי שאני יוצא מהרכב, הוא יושב במושב הקידמי ונראה שהוא מתקשה לצאת "לא אני בסדר" הוא אומר, אני בכל זאת מציעה לו את ידי אך הוא בוחר להיתעלם ממנה.

אני לא נפגעת, אלא רק שותקת ומביטה בו יוצא בקושי רב מהרכב ללא כל עזרה.
אבא של איתן הוריד אותנו בבית ונסע ישר לעבודה, לילך היחידה שנמצאת בבית ביחד עם אוריאן.
היא מקבלת את פנינו ומציעה לאיתן לתפוס בידה, ולהיתקדם יחד איתה לסלון, דווקא עליה הוא היה מוכן להישען.

"שב על הספה ואל תזוז!" היא דורשת ממנו, הוא מגחך למשמע דבריה, ומתיישב לאט.
אני מביטה בו מהצד, לא מתערבת לו בשום צעד שהוא לוקח, נותנת לו את הספייס שהוא צריך.

"איתן" אני קוראת לו והוא מביט בי, "אתה צריך ממני משהו?" אני שואלת ברצון לעזור, זה טיפה מציק לי שאני חסרת תועלת פה.

"לא" הוא עונה בטון מעט אדיש, במשך כל הנסיעה הביתה שתקנו, אני לא יודעת למה אבל משהו הישתנה ברגע שיצאנו מהבית חולים,הוא היתכנס בתוך עצמו ולא שיתף בדבר, היה לי מוזר הניגוד המטורף הזה.

דקה אחת אתה מנשק אותי בחדר ודקה אחרי זה שותק כמו דג, ומסרב לעזרה ממני?

"אתה רוצה לנסות לישון?" אני שואלת אותו מנסה לפתח שיחה כל שהיא "עוד מעט" הוא עונה בצורה יבשה בלי לפרט הרבה.

למזלי אוריאן היתעוררה ונתנה לי הסחת דעת, אני מתקרבת ללול שלה, שנמצא ליד הספה בסלון ומרימה אותה,היא כל כך מתוקה וכל כך קטנה.

אני מחפשת את המוצץ שלה ומנסה להביא לה אותו אך היא מסרבת לקחת אותו ולהירגע "אולי היא רעבה, את רוצה להאכיל אותה?" לילך שואלת אותי ואני מהנהנת בהיתלהבות.

אני כל כך שמחה על הקשר שיש לי עם לילך, היא סומכת עלי בעיניים עצומות כאילו אני הבת שלה, לפעמים אני אפילו מרגישה שהיא סומכת עלי יותר משהיא סומכת על איתן...

אני מתיישבת על הספה ליד איתן ומערסלת אותה ממש כמו גורה קטנה, אני מניחה את הבקבוק בין שפתיה וכמו קסם היא נרגעת ואוכלת. אני מביטה באצבעותיה הקטנות שעוטפות את האצבע שלי, ובעינייה הכחולות שמביטות בי.

היא פשוט גורמת לי לתחושה של טוב ושמחה, של רוגע ושלווה.

"אני אעלה לחדר" איתן אומר ומתחיל להיתרומם "חכה דקה היא תסיים לאכול ואני אעזור לך ואבוא איתך" אני אומרת.
"אני אחכה לך למעלה, תבואי שתוכלי..." הוא אומר ולא מחכה לעזרה ממני, הוא מתרומם מהספה בקושי רב יש לציין ופונה לכיוון המעלית. איזה מזל שיש להם מעלית בתוך הבית!

אני לא מדמיינת את הקרירות שאני חווה ממנו, הוא ללא ספק נפל על הראש, משהו בקו מחשבה שלו הישתנה בשניה, אני לא יודעת מה אבל זה ללא ספק מפחיד אותי ומטריד אותי ברמות.

לא כמו כולןWhere stories live. Discover now