לא כמו כולן

פרק 27 חלק א -הוא בסדר

למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?!
אני יושבת על ספסל בית חולים מכאיב ולא נו, מזמן כבר איבדתי תחושה בכתף, כי איתן בחר להירדם דווקא עליה.

אריאלי נכנס לניתוח לפני שעה ומשהו, ניתוח לניקוז נוזלים.
מקווים שאחרי זה הוא ירגיש יותר טוב ויתחזור לנשום כמו שצריך, זה לא פיתרון נצחי אם נתחשב בעובדה שהריאות שלו מלאות בסרטן אבל זה פיתרון זמני שמאריך חיים.

לא יצא לי ולאיתן לדבר כל כך מאז אותה שיחה על המיטה של אריאל, אני נרדמתי כמה דקות אחריה והתעוררתי כשהגיעו להכין את אריאל לניתוח.

אני לוקחת נשימה עמוקה ונאנחת, הלחץ הזה הורג!
"תנשמי" איתן לוחש לי ומצחיק אותי.
"לנשום? לא אפשרי כרגע" אני אומרת בגיחוך והוא מרים את ראשו מכתפי "זה לוקח זמן הדברים האלו, הניתוח ההיתאוששות, את סתם בלחץ הוא יהיה בסדר" הוא אומר "אתה מבטיח?" אני שואלת והוא מהנהן.

"היית מאושפז פה?" אני זורקת שאלה שעלתה לי לראש "כן, חדר 13 היה החדר שלי" הוא אומר ושולח לי חיוך קטן של זיכרון.

"תיקח אותי אליו" אני מבקשת ונראה שהוא מתלבט "אתה לא חייב" אני אומרת אחרי שנראה שזה קשה לו.

אך הוא נעמד ושולח לי את ידו, אני מיד תופסת בה והולכת אחריו, אנחנו מסתובבים במחלקה, זו פעם ראשונה שאני מסתובבת בין החדרים, עד כה הייתי מגיעה רק לחדר של אריאל והולכת.

ועכשיו יוצא לי לראות עוד מלא ילדים, חלקם גדולים חלקם קטנים חלקם עם שיער חלקם בלי , אבל כולם חולים.

וזה עצוב מאוד, והמקום הזה נותן פרופורציות לחיים, גורם לך להבין שבזמן שאתה מתלונן על משהו שולי יש ילד שנלחם על חייו.

איתן לפתע נעמד, מול חדר ריק וקטן, על הדלת מוצב המספר 13 בצבע כחול כהה.

"לא חייב להיכנס" אני אומרת ונותנת לו כמה רגעים של בהייה "אני רוצה" הוא אומר ולוקח נשימה עמוקה, אני עוקבת אחריו ומשתדלת לא להפריע לו ברגע הזה. הוא מדליק את האור ומביט בחלל.

מיטת בית חולים מוצבת באמצע לידה כורסה, ומעל הכורסה חלון שמשקיף לחצר בית החולים.

הוא חוזר אחורה לכיוון הדלת ואני מנסה להבין אם הוא פשוט רוצה לצאת.

הוא לא יוצא, הוא מתחיל לחפש משהו על המשקוף.
"הינה זה!" הוא אומר עם חיוך ומביט במשקוף, אני מתקרבת אליו ומוצאת סימני גדילה, במשך שנה כל חודש היו מסמנים כמה איתן גבה.

יש תאריכים ליד כל סימון והשם איתן מופיע מעליהם, אני מחייכת למראה הסימון ומבינה איזה עולם שלם מסתתר לאיתן בתוך החדר הקטן הזה.

אני מתעמקת טיפה יותר ומגלה שם נוסף, הסימונים טיפה יותר נמוכים משלו והם נעצרים באמצע השנה.