לא כמו כולן

פרק 40- 6 שנים

הודעה חשובה למטה!!!

-כעבור 6 שנים-

"אני לא מוצאת אותו!" אני צועקת בלחץ והופכת את כל הכריות שעל הספה לריצפה בתקווה למצוא אותו.
"תחשבי איפה הנחת אותו בפעם האחרונה" איתן נותן עצה מטומטמת, "אם הייתי זוכרת איפה הנחתי אותו לא הייתי מאבדת אותו!!!!!!" אני מיואשת לחלוטין.

אני מסתובבת במהירות לכיוון חדר השינה, אולי במקרה הוא שם, אך לפני שאני מגיעה איתן עוצר אותי ומחזיק אותי בכתפיים,"אלי, תאספי את עצמך! את מתפזרתתתתת! " הוא אומר ולא מנתק קשר עין איתי.
אני לוקחת נשימה עמוקה, ומנסה להיזכר במחשבה איפה הנחתי אותו, אילו לעזאזל הוא יכול להיות...

ואז זה נופל לי, כמו אסימון, אני משתחררת מאחיזתו של איתן ורצה למרפסת, חיוך ענקי עולה על פני כשאני מוצאת אותו מונח על השולחן ליד הכוס קפה ששתיתי קודם...

"מצאתי!" אני קוראת באושר לכיוון איתן.
"מזל, כי אני ממש לא מתכנן לטוס לבד!" הוא אומר ולוקח מידי את הדרכון, "עד הטיסה כדאי שהוא יהיה אצלי" הוא אומר בחיוך קטן ואני מהנהנת, הוא באמת יותר אחראי.

אני בת 23, המון עבר, יותר מידי עבר!
איתן ואני שרדו 6 וחצי שנים ביחד, אנחנו לא נשואים וגם לא לחוצים על חתונה, אנחנו פשוט חיים את החיים, ביחד.

אולי כדאי קצת להשלים פערים...
אני הישתחררתי מהצבא לפני שנתיים וחצי, אחרי שתרמתי את חלקי למדינה בתור חובשת,היה לי שירות מדהים שאין כמוהו, הכרתי אנשים שלא שאשכח...
איתן לעומתי התחיל ללמוד תואר וגם סיים! הוא למד פסיכולוגיה וסוציולוגיה והתחיל לטפל בילדים שנמצאים בשיקום ממחלות כאלו ואחרות.

הוא עוזר להם להישתקם, ולהתחיל לחזור לשגרה, הוא נמצא שם בשבילם בצעדים הראשונים שלהם בתור ילדים בריאים.
הוא כובש אותי כל פעם מחדש, כשהוא חוזר מהעבודה ומספר לי על עוד ילד שיצא לו להכיר, הוא תמיד מדבר עליהם בחיוך ענקי!

אביאל וליה נפרדו, הוא היו זוג מתוק במיוחד אבל החליטו להישאר כידידים טובים, הם עד היום מבלים ועושים שטויות ביחד, והאווירה בניהם ממש לא מתוחה, הם סימו את זה יפה ואם אתם שואלים אותי, אני דיי בטוחה שזה לא הסוף של שניהם...

אחרון חביב הוא קווין.
אני הולכת להגיד פה משהו שאולי ירגש המון פה בקהל.
קווין התחתן.
לפני שנה בדיוק מייק כרע ברך והציע לו נישואים, קווין כמובן אמר כן ושניהם התחנו בקפריסין בחתונה קטנה ואינטימית עם החברים והמשפחה הקרובה...

6 שנים זה המון זמן, ואני לא אשקר, היו בהן המון אתגרים, נכנסתי להריון ועברתי הפלה טבעית בחודש רביעי, זה קרה ממש כמה חודשים אחרי השחרור שלי, גם אני וגם איתן לא היינו מוכנים לילד או ילדה, אבל כן היה בנו התרגשות עצומה כשגיליתי על ההריון.
אני זוכרת כת החיוך העצום של איתן שלא ירד לו מהפרצוף בחודש הראשון, במקום מסוים איתן היה הרבה יותר בשל ממני...
אותה תקופה, היתה מאוד מורכבת, גם לי וגם לאיתן, כל אחד מאיתנו חווה את זה בצורה שונה, אני נכנסתי ליותר דיכאון ממנו, הוא לעומתי העדיף לקום מזה מהר, ולדלג מעל זה,הוא תמיד היה אומר לי שמה שצריך לקרות קורה, ושזה לא יעזור לבכות על משהו שלא היה אמור לקרות...