נכנסתי למשרדים.
העיניים שלי בהו בהכל, מתקשות להביע כל רגש.
ידו של מייק מונחת על גבי התחתון, מובילה אותנו לכיוון המעליות.
לא הבנתי כל כך מה היה הצורך בליווי שלו. ידעתי איפה המעליות גם בלי הכוונתו.
הפנתי אל מבטי לפניו. הוא לא הסגיר כלום. פניו היו מופנים קדימה, ממוקדות במטרה.
הרגשתי חלשה.
בקושי גררתי את רגליי אילולא ידו שדחפה אותי ויציבה אותי. לא אהבתי את מגעו.
הודאתי בכל ליבי על כך היו עוד מספר אנשים במעלית ולא היינו היחידים. חששתי להיות לבד. חששתי לדבר.
מה אתה מסתיר ממני ברנדון? מה כולם מסתירים ממני?
הטלפון שלי רטט בכיסי מכנסיי. ידי רעדו כששלפתי אותו. שמה של קלואי התנוסס. נשפתי בהקלה. רכנתי לטבלת מספרי הקומות ולחצתי על קומה מתחת ליעדנו. "גברתי?" שאל מייק.
חייכתי אליו חיוך מאולץ. "אני צריכה לעבור אצל חברה לפני," פניו הראו חשש.
"רק כמה דקות, באמת" ניסיתי לשכנע אותו.
"אני לא בטוח.." אמר. נראה לי הוא ניסה להראות מהסס, אך פניו עדיין היו חסרות הבעה. בלעתי את רוקי.
"יש לי כמה דקות להגיע לעבודה. הקדמתי. אין סיבה למהר." גערתי בו. "אתה משוחרר מייק." אמרתי כשיצאתי מהמעלית וכמעט רצה לכיוון משרדה של קלואי. "גברת רוס!" קולו של מייק הדהד.
הגעתי לדלת מעץ של קלואי. דפקתי כמו מטורפת.
"ואו אוקיי רגע!" שמעתי את קולה.
המשכתי עם הדפיקות עד שנפתחה הדלת.
"דניאל חשבתי את לא עובדת בימי ראשון כבר" פנייה של קלואי היו מופתעות. "מה את עושה פה?" שאלה ומשכה אותי פנימה. ראתה את הבעת פניי.
זה לא נכון לומר שהפסקתי לעבוד בראשון. ברנדון העסיק אותי כל כך, שלא הבדלתי כבר איזה יום אנחנו.
ברנדון
מצלמות
הוא עשה את זה כבר לפנייך
קולו של קודי הדהד בראשי. נערתי אותו בחוזקה. לא נותנת למחשבות להשפיע עליי, לפחות עד שאצא עם קלואי מהבניין הזה. רחוק ככל האפשר מברנדון.
הנרי היה גם הוא בחדר. בוחן אותי. כיווצתי את עיניי לעברו מה הוא עושה פה עם קלואי? לא שאלתי, חזרתי להתבונן בה.
"א..אני לא יודעת, אפשר.. אפשר לדבר בפרטיות?" בלעתי והסתכלתי על הנרי שהיה שקוע בהקלדת הודעה.
קלואי הסתכלה מאחוריה לעברו והנהנה לעברי, מבולבלת. "רוצה לצאת מפה?" שאלתי.
לפני שהיא הספיקה להגיב משכתי בידה והרצתי אותה לכיוון מדרגות חירום.
"ואו, דניאל, אני על עקבים!" קלואי התלוננה כשהמשכתי להריץ אותה במדרגות.
"אני רק צריכה שנתרחק מפה," מלמלתי. היא לא ענתה.
כשסוף סוף הגענו ליציאה מהבניין. ניידי צלצל פתאום. לקחתי נשימה עמוקה ושלפתי אותו מכיס מכנסי. שמו של ברנדון הבהב.
בלעתי את רוקי ונשפתי אוויר לאט.
קלואי התבוננה בי מסוקרנת.
עניתי כמעט לפני שהשיחה התנתקה.
"היי," עניתי בקול הכי עדין שלי.
"הי.. איפה את?" שאל מבולבל. לא היה משהו שונה בקולו.
חיפשתי משהו שונה? אולי אני מדמיינת הכל? ברנדון לא כזה שיש לו זמן להתעסק בדברים האלו, נכון?
YOU ARE READING
כניעה מתוקה
Romance'...רגלייה נכרכו סביב פלג גופו התחתון שלו באוטומטיות שעוררה אותו יותר, שפתיו טורפות את שפתיה, ולשונו עוברת על שפתייה מבקשת רשות כדי להיכנס. דניאל פלטה גניחה שגרמה לברנדון לנהום. הוא היה עטוף כולו בה. בריח שלה, בגוף שלה, בתשוקה שלה. הכל בבת אחת. הוא...
