כניעה מתוקה

35 - גיבור שלי

קצב נשימותיו של ברנדון היה סדיר. נרגעתי תחת עורו החם שהיה צמוד לגופי העירום. ראשו של ברנדון היה טמון בצווארי וידיו עוטפות אותי ושומרות אותי קרוב אליו. נשימותיו היו הרעש היחיד שנשמע. קצות אצבעותיי רפרפו במעגלים על הקעקוע שמאחורי אוזנו. "ברנדון?" לחשתי וידאתי שאכן ישן. הוא לא ענה. פלטתי נשימה ארוכה. נשכתי את שפתי, אך לבסוף נתתי למילים לצאת.

"תודה שספרת לי על אמא שלך ועל אבא שלך. אני יודעת שזה היה קשה לך," נשימות סדירות. ידי עברו להתעסק עם שיער ראשו הרך למגע.  "תודה שפתחת את עולמך מלפני ולא נסגרת," לחשתי. התמהמהמתי לרגע, אך לבסוף המשכתי את דבריי. "אני גם צריכה לספר לך משהו." הייתי פחדנית מכדי לומר לו את זה בעודו לא ישן, ידעתי את זה. קולי היה חרישי וליבי דהר. ניסיתי להרגיע אותו, לא רציתי שברנדון יתעורר מהקצב לא סדיר של ליבי. "זה בנוגע לזכרונות שאני כל כך נמנעת מלדבר עליהם.." לקחתי שאיפה עמוקה. רעדתי. "ההורים שלי נטשו אותי, ברנד. ההורים שלי העדיפו את האלכוהול על פניי. הייתי טעות נעורים שלהם, טעות. הם אהבו להזכיר לי את המון. לרוב מבלי להתכוון. יכולתי לראות עליהם שהם אנשים טובים.. הם פשוט עברו הרבה והפילו עליי את הבעיות שלהם, וקבלתי את זה, כי באמת הבנתי. עד שפעם אחת.." כחכחתי בגרוני. "פעם אחת, כשהייתי בת שש עשרה. אבא שלי הסתבך עם מישהו. הוא היה חייב לו הרבה כסף. בסוף אבא שלי.." המילים רעדו בפי. פתאום ברנדון נע מעט. הפסקתי לנשום. אך ברגע שנשימותיו חזרו להיות סדירות נרגעתי. "אבא שלי גנב לי את כל הכסף שחסכתי במשך שלוש שנים בעבודה הראשונה שלי - למזלי אצל דיוויד. הייתי כולה מנקה, והייתי צעירה כדי שיעסיקו אותי - והוא נתן לי לעבוד אצלו." ידי המשיכו להתעסק בשיערו בהסח דעת. "הייתי ילדה טיפשה, כעסתי כל כך שיצאתי מהחדר שלי. תבין, היה אסור לי לצאת מהחדר בשעות כאלו, אנשים לא טובים הסתובבו בבית שלי בשעות האלו, כך אמא שלי נהגה לומר לי כשלא הייתה מצחינה מאלכוהול והייתה די פקחת." בלעתי את רוקי ועצמתי את עיניי בחוזקה. מזדעזעת מהזכרונות שמלאו פתאום את ראשי. "יצאתי מהחדר ונתקעתי בגוף מסיבי ומצחין. אותו גבר מגעיל הסתכל עליי בעיניים מזוויעות וקרות וחיוך משעושע. הוא החל להציק לי. ידעתי שהיה שיכור ומסומם, אך הוא עדיין היה חזק מכדי שאוכל להעיף אותו ממני. אני זוכרת את פניה של אמא מקצה המסדרון, מתבוננת בעיניים רחבות אך ממשיכה ללכת, היא לא באה לעזור לי. היא פחדה והעדיפה להציל את התחת של עצמה." התחלתי לדמוע וקולי נשבר. יכולתי להרגיש את ברנדון נע מעט מתוך שינה, אך לא הצלחתי לזוז לוודא, הייתי עמוק בתוך הזכרון. "אותו אחד המשיך לומר לי שהגיע הזמן שאבא שלי ישלם את שאר החוב. בעבר לא הבנתי על מה דיבר, אחרי כמה שנים כשהזכרון הזה המשיך לנגן ללא הפסקה בראשי הבנתי את כוונתו. אבל למזלי אותו גבר מצחין נהדף אחורה ובמקומו עמד בחור. הוא היה צעיר ולבש גינס וטריקו. הריח שלו לא היה מצחין מאלכוהול ועיניו לא היו מזוגגות מסמים. הוא פשוט הסתכל עליי והרים גבה.."