הערה:
ידעתי שאם אני לא אעלה עכשיו את הפרק, ככל הנראה אני אמרח אתכם עוד.
אני מצטערת אם מישהו רואה בזה לא מכבד ליום המיוחד והכואב הזה.
בכל זאת אני רוצה לרשום כמה מילים.
סבא שלי בכל שנה מוצג לעיני כולם בטקס יום הזיכרון, והיה קשה שהפעם לא זכיתי ללכת לאותו טקס בגלל הגבלות של הקורונה או לבקר את קברו.
יום קשה, עמוק, רגשני. יהיה יותר טוב.
אור השמש סינוור אותי.
לרגע לא הבנתי איפה אני, הייתי לבושה בחולצתו של ברנדון, אבל לא זכרתי איך או מתי הגעתי לפה.
הזדקפתי על המיטה והתכוונתי לקום, אך הכאב ראש הנוראי היה קשה מידי.
כווצתי את פניי ושפשפתי את פניי.
מה לעאזעל.
סרקתי את שיערי לאחר עם ידי ועצמתי את עיניי.
זו הסיבה שאני לא שותה.
אני לא זוכרת כלום, אבל אולי זה לטובה?
על השידה לצידי הייתה כוס מים וצלוחית קטנה עם שני כדורים.
חייכתי לעצמי.
ברנדון דאג לי.
שתיתי את הכדורים וקמתי מהמיטה, שמשום מה הצד השני של המיטה היה מסודר, כאילו לא ישנו שם בכלל.
כיווצתי את גבותי, מוזר.
רגלי דדו על הריצפה הקרה בדרכי למטבח.
הייתי זקוקה לקפה טוב.
אולי אקפוץ לקפה של בו מאוחר יותר.
הבוקר היה שקט.
שום סימן מברנדון, מה שהיה נורא מוזר.
בימי ראשון הוא עובד בערבים בלבד, לא בצהריים.
נגשתי לתיקי השחור שהונח על הכיסא המטבח ושלפתי את ניידי.
0 שיחות שלא נענו
0 הודעות חדשות
עיקצוצים מוזרים החלו בבטני. הייתה לי הרגשה גרועה.
רצתי לכיוון השירותים ונפלתי על האסלה, מקיאה את כל הזוועה שהייתה בבטני.
גרוני צרב, פי היה ייבש לגמרי.
אלכוהול מחורבן.
לפחות הכאב ראש כמעט עבר לגמרי, התעודדתי.
חזרתי למטבח ואספתי את ניידי בדרכי לספה.
ברנדון קול בוס
"היי, איפה אתה? דניאל."
לקח לו זמן לענות. "עבודה."
נשכתי את שפתי התחתונה.
שנאתי את ההרגשה הזו לעזאעל.
"אוקיי. אז אגיע עוד מעט." שלחתי בחזרה.
רציתי להיות קרובה אליו.
אחרי מה שעברנו, הרגשתי כאילו חזרנו לתלם.
הפסקנו לקחת צעדים אחורה.
"לא. אין צורך." ההודעה הגיעה מהר יותר.
נפגעתי. מאוד.
כיווצתי את פניי.
"אוקיי אתה לא חייב להיות כל כך רשע," נשפתי ומחקתי את ההודעה.
הוא שוב קר.
נאנחתי והנחתי את כוס הקפה בכיור.
בכל מקרה, מה אכפת לו שאני אגיע לעבודה?
זה לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות.
וגם אני צריכה לדאוג לכך שיתקנו לי את קיר הזכוכית השבור.
קבלתי החלטה וחזרתי בחזרה לחדר, מתארגנת מהמעט בגדים שיש לי כשחרדה מתקרבת.
ההתראה הקפיצה אותי.
רצתי לכיוון ניידי לראות ממי ההודעה.
מספר לא ידוע
"דואג לך מאוד. מקווה שאת בסדר. קודי"
YOU ARE READING
כניעה מתוקה
Romans'...רגלייה נכרכו סביב פלג גופו התחתון שלו באוטומטיות שעוררה אותו יותר, שפתיו טורפות את שפתיה, ולשונו עוברת על שפתייה מבקשת רשות כדי להיכנס. דניאל פלטה גניחה שגרמה לברנדון לנהום. הוא היה עטוף כולו בה. בריח שלה, בגוף שלה, בתשוקה שלה. הכל בבת אחת. הוא...
