"זה.. זה לא.. זה לא אני.." וויונג אמר, בקושי מצליח להוציא מילה כמו שצריך מפיו. אחד מן הבנים התקרב אליו, כנראה הוא הבוס או המנהיג שלהם. הוא התכופף לעברו של וויונג ששכב על הרצפה, עדיין מתפתל מכאבים.
"זה לא אתה?" הבוס שאל ווויונג הנהן. "זה לא אני" הוא אמר. כמה בחורים התקרבו אליו ופיצצו אותו מכות, נהנו לפרק את גופו במכות של כאב ולהשאיר על גופו סימנים. המנהיג שבניהם ניגש אליו ובעט לו למקומו המוצנע.
וויונג השתעל וירק דם מפיו, אחד ההשפעות של המכות ושל החולי שבגופו.
וויונג עצם את עיניו מכאב ונשך בחוזקה את שפתיו והם המשיכו להכות אותו, מחטיפים לו על מות חברם, מכים אותו עד זוב דם, מאשימים אותו על שלא עצר את חברם מלשים קץ לחייו ומפילים עליו את האשמה בזה שהוא הפיל אותו מהגג.
עיניו עדיין עצומות, והוא מרגיש את סופו קרב, מרגיש את העצמותו שלו נשברות, מרגיש איך הם מעירים את החולי שבגופו, מזרזים את תופעות המחלה.
היה שקט, המכות הפסיקו אך הכאב עדיין מורגש, חזק יותר מידי. הוא פקח את עיניו וראה את אותם בחורים שרועים על הרצפה, מחוסרי הכרה ופצועים. הברמן ניגש אל וויונג כשפניו על הרצפה פצועות ודם רב זולג מפניו. הוא ניגש אליו, לא חושב פעמיים ומרים אותו בשתי ידיו ומתרחק מהנערים השרועים על הרצפה. הוא נכנס עם וויונג לחדר העובדים, מניח את וויונג על הספסל שהיה בחדר, הוא ניגש לארון והוציא משם ערכת עזרה ראשונה. הוא הביט בוויונג שפקח את עיניו ומעיניו יורדות דמעות, דמעות שספוגות בכאב.
"זה כואב" וויונג אמר והברמן הנהן בכאב למראה אותו לקוח. "אני מצטער" הברמן אמר תוך כדי שהוא התחיל לחטא את הפצעים שעל פניו של וויונג. הוא ניגש אל הארון והוציא משם מספריים, גוזר את חולצתו של וויונג ומביט בגופו של וויונג הפצוע, מלא בחבלות ופציעות, חלקן פציעות יבשות וחלקן פתוחות ומדממות. הברמן לקח אוויר לראיותיו, ונשף אותו החוצה. "תזהר זה כואב", וויונג אמר ושלח את ידו אל ידו של הברמן, אוחז בו.
"סאן", "מה?" הברמן שאל, לא מבין ממש את הפצוע. "כתוב לך על התג סאן, זה השם שלך?" וויונג שאל, "כן".
וויונג שתק ומעיניו ממשיכות לרדת דמעות, מרגיש עדיין את עוצמת הכאב של המכות. עיניו של סאן הביטו בעיניו של וויונג, "אני מצטער, מצטער שלא הייתי שם מוקדם יותר" סאן אמר ווויונג הנהן בעוד שמעיניו ממשיכות לרדת דמעות. "זה כואב, תזהר" וויונג אמר שוב כשהוא אוחז בחוזקה בידו של סאן, מרגיש איך שהאחר מחטא את פצעיו.
"איך אתה מתכוון לחזור הביתה כשאתה ככה?" סאן שאל לאחר שגמר לחטא את פצעיו של וויונג וחבש אותם. "חבר שלי צריך לבוא" וויונג אמר והתרומם לישיבה בזהירות. "אני מצטער, אבל אני לא מחכה לחבר שלך" סאן אמר והביא לוויונג חולצה, הרי הוא גזר את החולצה של וויונג כדי לחטא את פצעיו שעיטרו את גופו וחזהו של וויונג.
סאן הביט בוויונג שלקח ממנו את החולצה, מבחין בכאב שעדיין אוחז בגופו של וויונג והוא מתקשה לשים את החולצה. "בוא", סאן אמר ווויונג הלך בעקבותיו, יוצאים מחדר העובדים ויוצאים מהבר דרך הדלת האחורית של הבר לכיוון החניה של העובדים.
"קח" סאן אמר והגיש לוויונג קסדה, מתיישב על האופנוע ומתניע אותו על פול גז. "כתובת", "אח.." וויונג מלמל כששם את הקסדה, מרגיש ומבחין בכך איך הקסדה פוצעת את הפצעים שבהם סאן לא יכל לטפל. סאן ניגש אל וויונג ושם לו ספוגית קטנה מתחת לקסדה, מונע מהפצעים להפתח עוד ולדם לזרום. "כתובת", סאן ביקש בשנית, "סו בונג 96" וויונג אמר והתיישב על המושב הנוסף שמאחורי סאן. "תחזיק חזק" סאן אמר ווויונג הנהן, עוטף את סאן עם זרועותיו, ומתרחקים מהבר בנסיעה מהירה.
לאחר כמה דקות של נסיעה מהירה ודי מטורפת סאן עצר את האופנוע וניגש להוריד את הקסדה מראשו של וויונג בזהירות. "פה אתה גר?" סאן שאל את וויונג כשהביט בבית שמולו. בכדי להיכנס לבית היה צריך לעלות לפחות ארבע מדרגות, בית קרקע, צנוע ויפה.
"אני נכנס איתך, בוא" סאן אמר והוביל את הדרך לעבר כניסת ביתו של וויונג, מה שאמור להיות בדיוק ההפך. וויונג עלה לאט במדרגות, סאן ניגש אליו ואחד בו, עוזר לו ותומך בוויונג, עוזר לו לעלות בשתי מדרגות הבודדות.
וויונג פתח את הדלת, הבית היה חשוך והוא אפילו לא טרח להדליק את האורות בבית, הוא ישר צעד לחדרו וסאן הולך אחריו, סוגר לפני כן את הדלת. בחדר הוא כן הדליק את האור, ומיד נשכב על המיטה, עייף ומפורק, פיזית ונפשית. הכאב עדיין לא עזב אותו וכנראה שגם לא יעזוב אותו, אך ההרגשה הייתה שונה לאחר שסאן חבש אותו, חבש פצע פצע, מטפל בכל מה שהוא יכול.
"אתה יכול להביא לי רגע את הטלפון?" וויונג שאל וסאן הנהן, מגיש לוויונג את הטלפון. 'ג'ימין אני בבית, נדבר מחר, הלכתי כי לא הגעת והייתי עייף ומפורק', וויונג שלח הודעה לג'ימין, מודיע לו שהוא כבר לא בבר. 'אסביר לך מחר', הוא שלח הודעה נוספת אל ג'ימין וכעבור כמה דקות סוגר את הטלפון שלו.
סאן הבחין שסוללת הטלפון של וויונג על מצב קריטי והוא ניגש להטעין לו את הטלפון אך נעצר כשוויונג אחז בידו, מונע ממנו לרגע לעשות את מה שהוא עושה. "תודה", וויונג אמר בלחש. סאן חייך וליטף את ידו של וויונג, "זה בסדר, תנוח" סאן אמר וניגש להטעין את הטלפון של וויונג וכעבור כמה דקות סאן הסתובב והביט בוויונג ישן עם עיניים עצומות. סאן הניח בזהירות את ידיו של וויונג בתנוחה נוחה וכיסה אותו בסמיכה. הוא כיבה את האור וסגר אחריו את הדלת.
סאן יצא מהבית ועלה על האופנוע שלו, נוסע ומשאיר אחריו אבק. נוסע לתוך החשיכה של הלילה.
YOU ARE READING
Blind Love- אהבה עיוורת- Woosan
Romanceמחלה כלשהי מתגלה בגופו של וויונג. אף אחד לא יודע כיצד היא תשפיע או באיזה איבר היא תפגע. הוא נקלה לסיטואציות מסובכות ושונות, גורמות למחלה להתגלות בפני האחרים, בפני האחד שהוא הכי לא רוצה שיגלה על כך. עולמם של השניים הופך באחת לחשוך, מתהלכים זה בעולמו...
