Blind Love- אהבה עיוורת- Woosan

פרק 4

כשוויונג התעורר השעה הייתה 8:00. היום הוא לא מתכוון ללכת ללימודים. הגוף שלו צועק 'הצילו' והוא בקושי מצליח לתפקד כמו שצריך. הוא הזיז ממנו את הסמיכה ובא להתרומם, אך הוא מעד ונפל על הרצפה.

"אח.." הוא הוציא גניחת כאב מפיו, תוך כדי שהוא גורר את עצמו אל המיטה. הוא רוצה לקום, הוא רוצה לשתוף פנים, הוא רוצה לשתוף את עצמו אבל הוא לא מצליח, כל הגוף שלו כואב והוא לא מצליח לעשות את הדברים הנל'.

וויונג לקח את הטלפון שלו וחייג אל ג'ימין. "ג'ימין..",
-"כן וויונג, אתה לא מתכנן להגיע היום לבית הספר?", ג'ימין שאל מבעד לטלפון. "ג'ימין.. א-אני צריך אותך".
-"מה קרה?" קולו של ג'ימין עכשיו דואג.
"זה קשור לאתמול..".
"טוב, כמה דקות אני אצלך" ג'ימין אמר וניתק את הטלפון. אתמול הוא בסוף לא הלך לבר כי וויונג אמר לו בסוף לא לבוא והוא כבר בבית והוא לא שאל את וויונג מה קרה, או אם משהו קרה.

ג'ימין לקח את התיק ויצא מהבית. ברגע שהוא יצא מהבית וצעד לעבר ביתו של וויונג, הוא הרגיש הרטט בכיס המכנס שלו. תוך כדי הליכה הוא הוציא את הטלפון, בודק את ההודעה שנשלחה אליו. ההודעה היתה מג'אנגקוק.
'מזל טוב מלאך שלי'. ג'ימין חייך תוך כדי הליכה, קורא את ההודעה פעם נוספת. הוא חייב אל ג'אנגקוק והוא ענה לו כעבור מספר רגעים. "ג'אנגקוקא~", "לפי טון הדיבור שלך אני יודע שקראת את ההודעה לפחות פעמיים". "תודה!". "ג'ימין", "מה?", "אני רוצה לבלות איתך היום". "ג'אנגקוק אתה יודע באיזה שעות אני אוהב לבלות נכון?", "כן, אני יודע".

השניים המשיכו לדבר וגמרו את השיחה כשג'ימין עמד כבר למול ביתו של וויונג, הוא התחיל לעלות במדרגות כדי להיכנס לבית אך הוא הופתע לראות אדם נאה מביט למול הבית וצועד גם הוא במדרגות. ג'ימין התקרב אליו, "אפשר לשאול מי אתה?", ג'ימין שאל בנימוס, "אה.. כן, אני סאן, נעים מאד. אתה בדרך לוויונג?", "נכון". "אז ברשותך אני אכנס איתך" סאן ספק ביקש - ספק דרש.

ג'ימין יודע שאמא של וויונג יוצאת מוקדם ממש לעבודה ואף אחד כרגע לא נמצא בבית מלבדו. סאן שיודע שוויונג לא מסוגל לקום מהמיטה, פתח את הדלת ונכנס. ג'ימין הביט בו, קצת המום. 'מה נראה לו שהוא פותח ככה?'

"תכנס, אני רוצה לסגור" סאן אמר והמתין שג'ימין יכנס. ג'ימין נכנס לבית וצעד ישר אל עבר חדרו של וויונג. בנתיים סאן נעל את הדלת וצעד גם הוא אל חדרו של וויונג.

ג'ימין פתח את דלת חדרו של וויונג וניגש אליו. "תגיד לי מה יש לך??" ג'ימין שאל בבהלה, למראה פניו של וויונג שחלקם היו עם חבלות יבשות וחלקם חבושות. ג'ימין ניגש אליו במהירות, מפשיט ממנו את הסמיכה ומרים לו את החולצה, המום.

"מי עשה לך את זה?" וויונג שאל מזועזע, "אתה באמת שואל?", "מי חבש לך?" ג'ימין שאל כשהבחין שרוב הפצעים חבושים. "הוא", וויונג אמר והפנה את ראשו אל סאן שבדיוק נכנס לחדר. סאן התקרב למיטתו של וויונג ורכן אליו.

"איך אתה מרגיש?" סאן שאל, "כואב לי". סאן בחן את פניו של וויונג, צריך לחטא שוב את פצעיו של וויונג. ג'ימין בינתיים יצא מהחדר וניגש למטבח להביא את התיק של התחבושות.

"תן לי לעשות את זה", סאן אמר ולקח מידיו של ג'ימין את התיק, הוא מעדיף להתחיל מהפנים. כעבור כמה דקות סאן גמר לחטא את פצעיו של וויונג, חובש את הפציעות האחרות ואת אלה שצריכים לחבוש שוב.

"מה אתה עושה?" ג'ימין שאל כשהבחין שסאן לוקח מספריים, נבהל לרגע, הוא לא יודע מה הם כוונותיו של סאן. "אני רוצה למנוע ממנו את הכאב כמה שאני יכול" סאן אמר תוך כדי שהוא גוזר את חולצתו של וויונג, "אז בגלל זה אתה גוזר לו את החולצה?" ג'ימין שאל, מוציא לאט לאט אוויר חנוק מראותיו, מבין שסאן רוצה שוויונג לא יפעיל מעמץ רב, הוא שלבסוף זה יהיה רק גרוע ויכאיב לפצעים. "יפה!" סאן אמר, משבח את ג'ימין על זה שלבסוף הבין.

"סאן", "כן וויונג" סאן עצר והביט בוויונג, ממתין לראות מה מוצא פיו של וויונג. וויונג הזדקף לרגע ולקח מידיו של סאן את המספריים, גוזר את החלק התחתון של המכנס על לאזור התחתונים. סאן פתח את עיניו כלא מאמין, מביט בפצעים ובחבלות שהיו פתוחים וסביב חלקם דם יבש.

"שיט", ג'ימין פלט. "אני מתנצל" וויונג אמר. "מה?" סאן שאל וקצת פליאה בקולו, על מה וויונג מתנצל. "אני מתנצל על זה שלא שמתי לב בהתחלה לכך", הוא אמר בעצב. "תשכב עכשיו ותן לי" סאן אמר, מתעלם מדבריו של וויונג, יודע שזה מיותר מה שוויונג אמר. וויונג הנהן וחזר למצב שכיבה.

במשך כרבע שעה סאן עדיין מטפל בפצעיו של וויונג, מטפל בו וחובש מה שאפשר. וג'ימין.. מביט בנעשה, עדיין המום ומזועזע מעוצמת המכות.

סאן התרומם והחזיר את מה שנשאר לתוך התיק, מניח את התיק על השידה שליד המיטה. "וויונג", "כן סאן", "אני מבטיח לך דבר אחד.. מי שזכה לגעת בך, המצב שלו לא יהיה יותר טוב משלך". "אני מתלבט אם כדאי שניקח אותו לבית חולים?" ג'ימין אמר את מה שהתחולל בראשו. "אם אני הולך לבית החולים, אף אחד לא מגיע איתי, אני הולך לבד", וויונג אמר. "ברור.. כמו שילד בן 10 יכול לפרנס משפחה בעלת 10 נפשות, תיהיה מציאותי וויונג" ג'ימין אמר, נוזף בחברו, יודע שוויונג מדבר לא בהיגיון. אולי כן.. אבל הוא לא מבחין בכך.