Blind Love- אהבה עיוורת- Woosan

פרק 13

התאריך המיועד הגיע. 20/1.

"וויונג, אני צריך לנסוע לבית החולים לעשות מספר בדיקות" סאן אמר. "אוקי, תן לי להתלבש ותתקשר אל ג'ימין שיבוא לקחת אותנו" וויונג אמר והלך לחדר, מתכוון להלבש ולהתכונן ליציאה. "ג'ימין יודע, הוא כבר צריך להיות פה", "אוקיי".

צליל פתיחת הדלת וסגירתה מיד נשמע, מסמן לסאן על כך שג'ימין נכנס. "היי סאן", ג'ימין אמר וחיבק את האחר מעט. "היי ג'ימין", סאן אמר גם הוא, מחזיר חיבוק לאחר. "אתה רוצה שנצא עכשיו או עוד כמה דקות?" ג'ימין שאל. "וויונג מגיע איתנו", "אתה בטוח?" ג'ימין שאל. "כן", "אוקי, בסדר, מה שאתם מחליטים" ג'ימין אמר וכעבור כמה דקות וויונג נכנס לסלון כשהוא מאורגן כבר ליציאה. "ג'ימין~" וויונג אמר בסלסול, שומע את קולו ונוכחותו של האחר. "מה קורה וויונג?!" ג'ימין שאל וחיבק את האחר בחוזקה. "יאללה, מוכנים?" ג'ימין שאל. "כן. בלאיין!!" וויונג קרא ושרק לכלבו. מקבל מיד נביחות ומרגיש את הכלב מייד בין רגליו, משפשף את ראשו ברגלו העליונה. "אני אשים לו את הרצועה" סאן אמר וניגש למטבח, מוציא משם את הרצועה וניגש אל הלאיין שהיה לצידו של וויונג. "בוא.." סאן אמר ורכן אליו, שם לו את הרצועה. "בלאיין, עכשיו אנחנו יוצאים" וויונג אמר, אוחז בידו של סאן ומקבל נביחה מצידו של בלאיין.

"יאללה בואו" ג'ימין אמר ופתח את הדלת. סאן ווויונג יצאו מהבית, הולכים מבלי פחד ובלי חשש, מכירים את אזור ביתם. "תושיט את היד ותרגיש את הדלת" ג'ימין קרא, סוגר אחריו את הדלת וניגש אל השניים שפתחו כבר את הדלת ובלאיין קפץ מיד פנימה.

ג'ימין נסע בכבישים, כשפניהם בדרכם אל בית החולים, כעבור חצי שעה של נסיעה הם הגיעו. ג'ימין החנה את הרכב ולאחר שוויונג, בלאיין וסאן יצאו מהרכב, הוא נעל את דלתות הרכב. סאן ווויונג הלכו בבטחה כשבלאיין מוביל אותם אל דלתות בית החולים וידיהם שלובות זה בזה. אם לא הבד השחור שלעיניו של וויונג, אף אחד לא היה חושב על כך שהוא או סאן לא רואים.

רגליהם היו מופנות אל אחת המחלקות כבלאיין מוביל את וויונג וסאן לצידו של ג'ימין. הם התישבו על כסאות המחלקה וג'ימין ניגש אל הפקידה שבקבלה וכעבור כמה דקות ניגש אליהם רופא. "אתה צריך להתלוות אלי למספר דקות" הדוקטור אמר ווויונג הנהן לעברו של סאן, סאן התרומם וצעד עם הרופא, נעזר בו.

"אכלתם לפני כן? או שאתה רוצה שנלך לקנות אוכל?" ג'ימין שאל את וויונג שנהנה מליטופיו של בלאיין. "אכלנו כבר, אבל אני רוצה שבכל זאת נצא לקנות אוכל". "סבבה, גם אני רוצה לאכול" ג'ימין אמר והתרומם מושיט את ידו אל וויונג שהתרומם. ג'ימין תר בעיניו אחרי קיוסק או קפיטרייה שיש באזור והוא אכן מצא. "איפה ג'אנגקוק?" וויונג שאל. "הוא צריך להיות פה עוד מעט, הוא סימס לי לפני כמה רגעים" ג'ימין אמר.

כעבור שעה הם חזרו בחזרה למחלקה, ג'ימין הביט בג'אנגקוק שישב על אחד הכיסאות וניפף לו לשלום. "ג'אנגקוק ממתין לנו" ג'ימין אמר לוויונג כשהם מתקרבים אל ג'אנגקוק ובלאיין השמיע נביחה למראהו של ג'אנגקוק.

"סאן עוד לא גמר את הבדיקות?" ג'אנגקוק שאל את ג'ימין שהיה צמוד אליו ומביט בו בעיניים אוהבות. "כנראה עוד לא. שלום!" ג'ימין אמר ונשק לשפתיו של האחר.

"ג'ימין, מה השעה?" וויונג שאל. "17:00". מבטם של השניים הופנה אל הדוקטור שהתקרב אליהם, בעוד שוויונג ליטף את בלאיין. "תוכלו להיכנס אליו בעוד כמה דקות, הוא ממתין לכם" הדוקטור אמר ואמר להם להיכן לפנות. "תודה" וויונג אמר והתרומם צועד עם השאר להיכן שהדוקטור אמר.

'אני מקווה שהכל תקין' ג'ימין חשב לעצמו, מתפלל בכל ליבו שמחשבותיו נכונות.

הם ניכנסו לחדר. היו מספר מיטות נוספות אך אף אחד לא היה נוכח בהם. ג'ימין אחז בידו של וויונג והוביל אותו למיטה. "תישב" ג'ימין אמר ועזר לוויונג להתישב על המיטה של סאן. צמוד קרוב אליו.

"איך אתה מרגיש?" וויונג שאל והושיט את ידו אל עבר פניו של סאן בעדינות. "אני בסדר, עשיתי רק כמה בדיקות" סאן אמר, מניח את ידו על ידו של וויונג שהייתה על לחיו. "איך אתה מרגיש?" השאלה הייתה מכוונת אל וויונג. "אני בסדר, אכלתי מקודם עם ג'ימין", וויונג אמר ואחז בידו של סאן, נושק לו ולאחר מכן שם את ידו על צווארו, נותן לידו של סאן להתחמם מעט מחום צווארו. "וויונג, מחר אני צריך לעבור ניתוח" סאן אמר בקול שקט. "מחר?" וויונג שאל. "כן, מחר בבוקר". "משהו השתבש שם?" וויונג שאל, מפחד שפתאום משהו הדרדר במצבו של סאן. "משהו כזה.. לא ממש מסובך" סאן מלמל, גורם לג'ימין להבין שהוא מתכוון בדיוק להפך.

'זה יהיה מסובך'

"אני איתך בכל מה שתעשה" וויונג אמר והתרומם מעט, מצמיד את שפתיו לשפתיו של סאן. מתעלם מנוכחותם של השניים.

"ג'ימין הבאת את התיק ששמתי ברכב?" סאן שאל. "כן, אני הבאתי" ג'אנגקוק ענה במקום ג'ימין והניח את התיק על השידה שהייתה לצד המיטה של סאן. "וויונג שמתי לך עוד כמה דברים, כמו מברשת שיניים ועוד כמה דברים שנראלי תצטרך", "תודה" וויונג אמר והודה לג'אנגקוק.

השעות עברו ועימם הערב ירד, בחוץ חושך בעוד שבפנים חמים ונעים.

וויונג הניח את ראשו על חזהו של סאן, מקשיב לפעימות ליבו של האחר ולבסוף נירדם.

ג'ימין שכב על הספה, הוא הביט בג'אנגקוק שעמד מולו. "אני עייף", ג'ימין מלמל ומשך בידו של ג'אנגקוק, מושך אותו אליו. "בוא, תישן עלי" ג'אנגקוק אמר וג'ימין התרומם, נשכב על שחור השיער, מניח את ראשו על כתפו ונכנסים שניהם אל תוך שינה ערבה.