"אני לא הולך לשום בית חולים", וויונג קבע נחרצות. "וויונג מספיק, תשכב, תנוח", "אבל אני מסריח". "אני אצחצח לך את השיניים" ג'ימין אמר וניגש למקלחת להביא משם מברשת ומשחת שיניים. "אתה לא מצחצח לי שום דבר".
"סתום!" ג'ימין צעק מחדר המקלחת וכעבור כמה רגעים הוא נכנס לתוך החדר. "פתח את הפה". "לא", "נווו" ג'ימין הרים את הקול ווויונג פתח את פיו בהכנעה. "יופי, ילד גדול". "לא" מספיק שאני פצוע, אתה רוצה לפצוע לי גם את הלסת?", "בא לך להיות בשקט?" ג'ימין שאל.
בחלוף להם מספר דקות שג'ימין צחצח את שיניו של וויונג הוא החזיר אותם למקום ביחד עם הקערה כשהוא כבר הספיק לפצוע את הלסת של וויונג. "טוב, וויונג תשאר עם סאן, אני הולך לבית הספר באיחור של שעה וחצי", "טוב. תודה ג'ימין". "אני אהיה איתך בקשר" ג'ימין אמר ויצא מהחדר.
ג'ימין התרחק מהבית של וויונג וצעד לעבר כיוון בית הספר למרות שהוא מאחר מעט לבית ספר וזה לא כל כך מפריע לו, הוא יודע שסאן יטפל טוב בוויונג. לפי מה שהוא הספיק לשים לב, הוא הבחין שוויונג נכנס חזק ללב של סאן.
אבל ג'ימין לא ידע כמה באמת הוא נכנס חזק ללבו של סאן.
סאן ניגש למקלחת, הוא הביא קערה עם מים חמים ומטלית. "סאן מה אתה עושה?" וויונג שאל. "מרטיב לך את הגוף", "אבל אז יהיה לי קר". סאן נאנח, מחליט לפרוש מין הרעיון הזה, מניח את הקערה בצד. "אתה מוכן ללכת?" סאן שאל, הוא יודע ומנחש שוויונג לא אכל, והוא רוצה לעשות לו לאכול. "תתמוך בי" וויונג אמר והתרומם. "להביא לך חולצה אחרת?" סאן שאל, הוא בכל זאת גזר את החולצה של וויונג וגם את המכנס. "אני אשים סוודר מעל". לגבי המכנס.. הוא לא ישים עכשיו, זה רק יכאיב לו יותר.
"בוא". סאן שם את ידו האחת של וויונג על כתפו בעוד שהוא אוחז במותנו, צועד איתו למטבח. וויונג התיישב על הכיסא במטבח. "סאנ- א", "מה?" הוא שאל וסיבב את ראשו, ממתין למוצא פיו של וויונג. "אתה לא צריך להכין, אתה יכול לחמם אוכל", "אבל אני רוצה לעשות לך. תן לי", "בשביל מה? יש אוכל במקרר, רק תחמם אותו". "אבל אני רוצה להכין לך" סאן התעקש, הוא באמת רוצה להכין לוויונג לאכול, הוא רוצה שוויונג יטעם את מה שהוא יבשל. "אתה עד כדי כך רוצה?" וויונג שאל בפליאה. אם סאן כל כך רוצה להכין לו לאכול.. מי הוא שיתנגד. "כן, תן לי את האפשרות", "בתנאי אחד", "אתה עוד מציב לי תנאים?" סאן שאל והתקרב של וויונג שישב עדיין על הכיסא. "יפה, אתה מבין עיניין" וויונג אמר בחיוך, מביט בפניו הקרובות של סאן. "את.. אתה.." וויונג אמר תוך כדי שיעול. "כן.." הוא המשיך בלנסות לדבר, נקתע על ידי התקף של שיעול חזק ופניו נהיות אדומות.
"מה יש לך?" סאן שאל בדאגה, אוסף את שערו של וויונג מעלה, מאפשר לו לקחת כמות של אוויר גדולה. "לא.. אני.. אני.." הוא לא הצליח להמשיך את המשפט. משתעל ומשתעל, מרגיש איך האוויר נלקח מריאותיו בחוזקה. "קח אוויר" סאן אמר ובאותו הרגע וויונג פלט דם, מקיע ביחד עם השיעול דם. "שיט" וויונג אמר, מביט בדם שנפלט מפיו. "אני לוקח אותך לבית החולים אם תרצה או לא" סאן קבע. "לא" וויונג אמר ושניה אחר כך פלט כמות גדולה של דם. "סאן. לא" וויונג אמר ותפס בידו של סאן. סאן חייג ולא שם לב בכלל לוויונג, וויונג צריך להגיע לבית חולים אם ירצה או לא. "אתה יותר מידי חשוב לי", סאן אמר וליטף את ידו של וויונג לאחר שניתק את שיחת הטלפון עם מוקד האמבולנס.
סאן לקח מטלית וניגב את הדם מסנטרו ומצווארו, מנגב גם את ידיו. "קח" סאן הגיש לו כוס מים, "קח אוויר" הוא אמר בקול רגוע, מביט כיצד וויונג מסדר את נשימותיו. וויונג עשה בדיוק איך שסאן הורא לו, לוקח אוויר ולוגם מהכוס מים. פולט את המים ואיתם דם. הוא המשיך להתשעל, ממשיך להוציא דם ללא הפסקה. "וויונג" סאן צעק ותופס בוויונג, אך וויונג קרס לו בידיים מחוסר הכרה.
סאן תפס את וויונג והרים אותו בשתי זרועותיו, יוצא איתו מהבית, מביט באמבולנס שעצר מולם ומתוכו יוצאים שני פרמדיקים עם אלונקה. "מהר" סאן קרא והניח את וויונג על האלונקה, נכנס איתם ביחד לאמבולנס והאמבולנס התרחק במהירות בקולות יללה מחרישות אוזניים.
"מה המצב שלו?" סאן שאל את הפרמדיק שהיה לידו. "לא יודעים, הוא כרגע מחוסר הכרה ואנחנו ממהרים כמה שאפשר". סאן הפנה את מבטו באחד אל עבר וויונג שאחז בידו בחוזקה. "מה?" סאן שאל. "אל- ", "מה?", סאן לא הבין ממש מה וויונג מנסה להגיד. "אל- ". סאן לקח נשימה ושתק. "אמרתי לך שאני לא משאיר אותך כך" סאן אמר ווויונג עצם את עיניו.
YOU ARE READING
Blind Love- אהבה עיוורת- Woosan
Lãng mạnמחלה כלשהי מתגלה בגופו של וויונג. אף אחד לא יודע כיצד היא תשפיע או באיזה איבר היא תפגע. הוא נקלה לסיטואציות מסובכות ושונות, גורמות למחלה להתגלות בפני האחרים, בפני האחד שהוא הכי לא רוצה שיגלה על כך. עולמם של השניים הופך באחת לחשוך, מתהלכים זה בעולמו...
