"למה????", הוא שאל, מכה את כתפו של האחר תוך כדי שהוא נותן גם לחזהו להרגיש את טעם המכות. "למה?????" הוא צעק בקול בכי. "מספיק.." סאן אמר ואחז בידו של וויונג, מושך אותו אליו ומחבק אותו. וויונג התנגד, הוא רוצה להוציא את הכעס והתיסכול שנוצרים בתוכו, אך סאן חיבק אותו בחוזקה ולא נתן לו את האפשרות לזוז ממעגל הידיים שהוא כפה עליו. הוא לבסוף נכנע, נכנע למגע שעטף אותו, נותן לרגשות שלו להתפוגג בתוך החיבוק הנעים והחמים.
"למה עשית את זה?" הוא שאל, לא מקבל תשובה מהאחר. וויונג התרומם, פורם את החיבוק וניגש אל הארון השחור שהיה מאחוריו. הוא פתח את דלתות הארון כשהדמעות עדיין במורד לחיו והוציא משם סרט שחור. צועד אל סאן שעדיין ישב על המיטה והגיש לו את הסרט. "וויונג מה אתה עושה?" סאן שאל בחוסר הבנה, מרגיש את סרט הבד באמצעות מגע אצבעותיו תוך כדי שוויונג מתיישב לצידו במיטה וידיו אוחזות בשלו. "קח. תקשור לי בעדינות על העיניים". סאן שתק. "בבקשה סאן" וויונג לחש ורק קולו נשמע בחדר. סאן לקח את הסרט השחור, קושר בעדינות סביב עיניו של וויונג.
"אני איתך. אני לא עוזב אותך ולא אעזוב אותך אפילו במוות" וויונג אמר וליטף את אצבעותיו של סאן כשהסרט השחור לעיניו. סאן בלע את רוקו בעוד שוויונג התרומם מהמיטה, מושך את סאן אחריו. "לאן?" סאן שאל. "קח, תוביל את הדרך. אתה כנראה יודע אותה היטב" וויונג אמר, מחליט לכרוך את ידיו סביב סאן, ממתין שהוא יוביל את הדרך. סאן ליטף את הידיים של וויונג שהיו קשורות סביבו. הלב שלו פעם בצורה מטורפת, הוא לקח לעצמו כמה רגעים, מחליט להסדיר את נשימותיו.
סאן הלך למטבח, הוא צריך להכין ארוחת בוקר לו ולוויונג. הוא הוציא ביצים מהמקרר ועוד כמה דברים נוספים. וויונג עוטף אותו עדיין בחיבוק עדין והסרט השחור עדיין לעיניו. אז עכשיו יש לו שותף נוסף, עכשיו הוא צריך להוביל את שניהם בחשיכה. הוא אוהב להרגיש את ידיו של וויונג עטופות סביבו, הוא אוהב את ההרגשה הזאת ונמס לה, יותר מכך, הוא אוהב את זה שכורך סביבו את הידיים, זה שצמוד אליו והבל פיו מונח על צווארו, מעביר בו מדי פעם צמרמורות.
סאן גמר להכין את האוכל, הוא הניח את האוכל על מגש והלך לחדר. הוא הניח את האוכל על השולחן, השולחן שעליו הוא תמיד מניח את האוכל. לאחר שהוא הניח את האוכל, הוא חזר בחזרה למטבח, מביא לו ולוויונג לשתות חלב חם. "וויונג" סאן אמר תוך כדי הליכה, כשפניהם מועדות בחזרה אל החדר. "מה?", "למה את עושה את זה?" סאן שאל בלחש תוך כדי שהם ממשיכים ללכת. "מאותה סיבה שאתה עשית את זה". סאן עצר והסתובב אל וויונג, ידיו של וויונג היו מונחות עכשיו על מותניו של סאן והם עמדו אחד מול השני, קרובים כל כך. סאן משך אליו את וויונג וחיבק אותו. מבעד לבד השחור שהיה עטוף סביב עיניו של וויונג ירדו דמעות.
לאחר דקות ארוכות, דקות בהם השניים התפרקו זה על מגעו של זה סאן שיחרר את החיבוק ואחז בידו של וויונג, נכנס איתו לחדר.
שניהם ישבו ואכלו, וויונג לא מוותר ולא נכנע. אין בו אפילו כוונה או מחשבה על להוריד את הבד השחור, אפילו לא לרגע. הוא מתכוון להתמודד עם כל קושי שיעמוד בפניו. לאחר שהשניים גמרו לאכול הם פינו את הצלחות וניגשו אל המטבח כשסאן הוא זה שמוביל את הדרך ומצמיד את סאן אליו. הם הניחו את הצלחות בחזרה בשיש וחזרו בחזרה לחדר.
"אתה מוכן?", "למה?" וויונג שאל. "אתה הולך ללמוד את הבית הזה", "אוקי, אני מוכן" וויונג אמר ונהייה רציני. סאן אחז בידו של וויונג והתקדם לכניסה של החדר, צועד כמה פסיעות קדימה החוצא מהחדר, נותן לוויונג לעמוד מלפנים בעוד שהוא עומד מאחוריו, מושיט את ידיו קדימה ומניח את ידיו על כפות ידיו של וויונג. "מימין אליך אתה הולך עד שאתה פוגש בדלת, שם יש מרפסת. משמאל אליך, אתה הולך עד שתגיע לדלת הכניסה של הבית. ליד הדלת מצד ימין נמצא המטבח" סאן אמר ואחל לפסוע ביחד עם וויונג אל הדברים הנל' שהוא ציין. נותן לו להרגיש את הדברים ואף להיתקע במספר חפצים ורהיטים בדרך. ככה לומדים.
וויונג יודע לפני כן איך הבית נראה, יש לו תמונה של הבית עוד בזיכרונו. הדבר שרק נשאר לו זה להכיר את הבית בדמיון, להכיר את הכל כשחור ולהחליט באיזה צבע וכיצד כל דבר נראה.
השמש ירדה ושקעה ועימה החושך עלה מעלה מעלה. סאן היה במרפסת, נותן לאוויר קריר ונעים לנשוב דרכו ולהיכנס לראותייו. הוא הרגיש כיצד ידיו של וויונג נעטפות סביבו וחיוך מתוק נמרח על פניו. הוא הסתובב אל וויונג, נעמדים אחד מול השני. מצחם זה כנגד זה והבל פיהם מורגש זה על שפתיו של זה. שפתיהם צמצמו את המרחק הקטן שהיה, נושקים זה לשפתיו של זה, מניעים את שפתיהם. "סאן..", "ששש" סאן לחש, מצמיד את שפתיהם בשנית. "אני אוהב אותך" סאן אמר, נושק לו שוב ומניע את שפתיהם זה כנגד זה, מתמכרים לתשוקה לאט לאט. "גם אני אוהב אותך" וויונג אמר, מכניס את לשונו לתוך שפתיו של האחר, מרגיש את לשונו של האחר שנעה כנגדו. וויונג הצמיד את סאן קרוב יותר אליו ומפשעותיהם צמודות זו נגד זו.
כעבור כמה דקות שהיו נראות כמו נצח בשביל שניהם, סאן אחז בגופו של וויונג, מרים אותו עליו. וויונג עטף את גופו של האחר עם רגליו, סאן צעד פנימה בעוד ששפתיהם עדיין נעות, סוגר אחריו את דלת המרפסת והוריד לבסוף את וויונג. "אני רוצה שתוביל" סאן אמר ואחז בידו של וויונג, נותן לו להוביל את הדרך פנימה.
YOU ARE READING
Blind Love- אהבה עיוורת- Woosan
Roman d'amourמחלה כלשהי מתגלה בגופו של וויונג. אף אחד לא יודע כיצד היא תשפיע או באיזה איבר היא תפגע. הוא נקלה לסיטואציות מסובכות ושונות, גורמות למחלה להתגלות בפני האחרים, בפני האחד שהוא הכי לא רוצה שיגלה על כך. עולמם של השניים הופך באחת לחשוך, מתהלכים זה בעולמו...
