מקום נסתר

זרים הם מכרים שעוד לא הכרנו

השעון המעורר צילצל, מעיר אותה עם שיר הג'אז האהוב עליה. היא השתהה במיטה כמה דקות נוספות, בוהה בציור הפרפר הכחול שמתנוסס על תקרת החדר שלה. מחשבות על מאורעות אתמול הציפו אותה. היא חשבה על כמה מוזר היה המפגש עם ג'יימס, על ההקלה בכך שהפעם, היא מאמינה שתצליח להשתחרר סופית מהרגשות שיש לה כלפיו, על כמה ניק כזה ידיד מתוק, ועל כמה כיף היה להעביר איתו את היום באכילת סופלה כושלים ובצפייה במרתון של סרטי קומדיה טיפשיים.

טוב, יותר קומדיה בעיניו.
היא בעיקר, ניסתה לפענח איפה המצחיק או האם שינו את ההגדרה למושג הומור.

ההומור של ניק, הוא אומר שדיי אף אחד לא מבין. הוא יודע בעיקר להצחיק את עצמו , וגם אם אף אחד לא צוחק מהבדיחות שלו הוא נהנה מהן - מה שנתפס כממש חמוד בעיניה.

פאתטי בעייני איימי, אך חמוד בעיניה.

היא התחילה באירגון הבוקר שלה לבית הספר.

כשבאה להחזיר את המסרק שלה לארון, היא שמעה את הטלפון מצלצל.

על הצג הופיע השם 'sis' , איימי מתקשרת.

"היי" אליסון ענתה. היא הניחה את הטלפון על השידה מופעל על רמקול, כך שתוכל להתארגן תוך כדי.

"סיססססס!!! נחשי מה??" איימי שאלה בהתרגשות.

כהרגלה, היא באנרגיות.

"מה?" השיבה בעליזות, וחיפשה אחר גומיה לאסןף איתה את שערה.

"היום מתקיימת המסיבה!!! כבר שכחת??" איימי היא מגנט של מסיבות, אין מסיבה שמצליחה להסתתר מהראדר שלה.

נכון,המסיבה. נזכרה לפתע שזה בכלל לא העסיק אותה לאחרונה, כמובן שאת איימי כן.

"באיזה שעה זה?"

"מתחיל בשבע, אבל נגיע בסביבות שמונה וחצי. איחור אופנתי וכזה. חוץ מזה, ידוע שרק אז מתחיל להיות באמת מעניין." איימי אמרה בנימה מפתה. אליסון דמיינה אותה מרימה גבות בשובבות, כפי שנהגה לעשות בכול פעם שהרגישה פראית לגבי רעיון מסויים.

"ברור לך שאת באה, כן?" איימי אמרה בישירות, יותר מעדכנת מאשר שואלת.

אליסון צחקה קלות. "ברור לי שאני באה. רפואית אני מחוייבת. את יודעת, את עוד עוללה להתפוצץ אם לא תשחררי את האדרנלין שבך". אליסון השיבה באופטימיות שנונה.

"בדיוק! את בחורה שמבינה עניין!"

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

טל הבוקר היה עוד מורגש באוויר כשאליסון התקדמה לכיוון תחנת האוטובוס.

היא הייתה יותר ממאושרת לנסוע במכונית לבית הספר, אילו הייתה לה מכונית משלה, ורישיון.

היא זוכרת בבירור מה מורה הנהיגה אמר לה בטסט האחרון - "יש אנשים שלא נועדו לנהוג"