מקום נסתר

לנסוע אחורה בזמן? אפשרי?

לאחר שהבינו שהם נחשבים קטינים בשביל למלא לוטו, הם מצאו עצמם מנסים לשכנע את אחותו הגדולה של ניק לקחת אותם למלא על שמה.

המטרה הושגה, הם מילאו ולבסוף שניהם המשיכו לשלהם לאכול באיזה דיינר דרכים.

המלצרית הגישה להם את התפריט והלכה לבדוק מה עם השולחן שלידם.

הטלפון של ניק צילצל, זה היה ליאם.

"אתה לא מבין מה ראיתי הרגע" ליאם אמר בהתלהבות.

"אני מקשיב" ניק השיב בענייניות , סורק בעיניו את המנות המומלצות בתפריט.

"שני ציפורים לגמרי עשו את זה כרגע!" זה היה מסוג הדברים שהתאים היה לליאם להתקשר בשבילם.

"אממ יפה?" ניק תמיד מוצא את עצמו מסתבך באיך לאכול את היציאות של ליאם.

"בטח יפה! אחח...נפלאות הטבע" הוא נאנח לו, ולאחר השתהות קצרה בה סוג של הקדיש רגע מחשבה על הדבר המפולא הזה שנקרא התרבות, הוא הוסיף "אז מה עושה?"

"אני עם אליסון בדיינר של בוב, אוכלים צהריים" השיב בקלילות לשאלתו.

"מעולה. אני בדרך" ליאם אמר וניתק מיד אחרי.

אליסון הביטה בניק במבט שואל.

"זה ליאם. אני חושב שהוא בדרך לכאן" אמר כדרך אגב, רגיל לכך שליאם מזמין את עצמו כשמדובר באוכל או בכלל. לא שזה הפריע לו.

ליאם הוא חבר טוב של ניק. הוא מכירים יותר מ3 שנים, מאז שהאימהות שלהם החליטו שהם צריכים להרחיב אופקים בנוגע למעגל המכרים שלהם. הפעם הראשונה שנפגשו הייתה בחופש הגדול, כשליאם דפק בדלת ביתו של ניק והחזיק בידיו גור חתולים נטוש שמצא.

מפה לשם השאר היסטוריה. הם דאגו יחד לחתול במשך החופש הגדול, בעקבות כך הקשר ביניהם התחזק, והחתול לימים גדל והפך לחתול הבית של ליאם. הם קראו לחתול 'זנב', בשביל האירוניה שבעובדה שהזנב שלו ממש קצר.

רעש מנוע מקרטע מילא את חלל הדיינר. כול הסועדים הפנו את מבטם לחלון הזכוכית הגדול שהשקיף לכיוון החנייה, בודקים מה עומד להתפוצץ.

רק ניק ואליסון המשיכו להביט בתפריטים, יודעים שהסיבה לרעש הוא הטוסטוס המתפרק של ליאם, כך שלא התרגשו.

ליאם נכנס לדיינר עם חיוך של מיליון דולר, לא מודע כלל לתשומת הלב הרבה שמשך אליו. הנוכחים בדיינר הסתכלו עליו כיאלו היה נס מהלך בכך שלא הוא ולא הטוסטוס, מפורקים לחתיכות כרגע.

לאחר כמה רגעים הנוכחים איבדו עניין. ליאם התיישב ליד ניק ומיד שאל "מה?" כשהבחין שהם מסתכלים עליו בשקט, ממתינים לדבר מה ממנו.

"את מתכוון שנתעלם מהעובדה שחצי מהגבה שלך כבר לא קיימת?" אליסון שאלה בשנינות. היא אוהבת את הקלות בה ליאם הרגיש בנוח לגבי כמעט כול דבר, כך שלא ראה צורך בנתינת הסברים. והיא עוד יותר אהבה את המשפטים שידעה שיצא לה כנראה להגיד רק בנוכחותו.