מקום נסתר

מגיע לי ניצחון קטן

אליסון הכניסה את הסופלה לתנור, וכיוונה את הטיימר ל15 דקות. הסופלה יהיו מוכנים בסביביבות השעה שידידה ניק אמור להגיע.

לבנתיים, העסיקה את עצמה בישיבה על הספה, מחפשת משהו מעניין בטלוויזיה.

לא עוברות כמה דקות ונשמעת דפיקה בדלת.

ניק אולי הקדים? היא חשבה. אבל אז נזכרה שהוא לא דופק, הוא תמיד מצלצל.

היא הלכה לכיוון הדלת, הסיטה את חתיכת המתכת שמכסה את העיינית, והתפללה שהיא הוזה.

האקס שלה ג'יימס עומד בפתח הדלת. היא לא ראתה אותו איזו חצי שנה, וטוב שכך.

פעימות ליבה התחילו להאיץ, והיא לא ידעה מה לעשות. היא לא רוצה שום קשר אליו, לא עוד. זה מה שניסתה לשכנע את עצמה בחצי שנה האחרונה, אבל ידעה שהיא משקרת. היא רצתה שוב לחוש את מגעו עליה , את שפתיו, את כולו.
אך הוא היה כול כך רעיל בשבילה, והיא ידעה זאת. איכשהוא תמיד היא חוזרת אליו ונפגעת.

היא לא יכולה לתת לזה לקרות שוב, לא משנה כמה רוצה בו.

היא לקחה נשימה עמוקה ופתחה את הדלת.

היא הביטה בו, והוא הביט בה חזרה.

עיניו נראו...שונה.

היא השתדלה לתפקד כיאלו כול הסיטואציה הזאת לגיטימית בעיניה, להכחיש שיש לו השפעה כולשהי עליה.

"אממ, היי...צריך משהו?" שאלה באגביות מזוייפת.

"אותך." הוא אמר נרחצות, ונכנס לסלון כיאלו הוא בן בית. בעבר,היא אהבה את זה שהוא הרגיש תמיד בנוח, שלא ראה צורך לבקש רשות לרוב הדברים. כעת, זה רק עיצבן אותה.

"ג'יימס..." היא התחילה לומר, ונתקפה בהתרגשות קלה מאמירת שמו בקול. כבר עבר זמן מה מאז שהרשתה לעצמה לדבר עליו.

"אני לא..." היא באה להמשיך, אבל הפסיקה ברגע שהניח את אצבעו על שפתה, מסמן לה לעצור. הוא לא הגיע הנה בשביל לשמוע לא.

ליבה האיץ אף יותר. המגע הקל הזה עורר בה רגשות שלא חשה כבר זמן מה.

"אני עדיין אוהב אותך, אפשר שנשכח מהריב הדבילי הזה?" הוא הביט בעיניה, מבט חודר, מנסה לתבוע ממנה אישור לעשות יותר מרק להסתכל.

השימוש במילה 'דבילי' הנחיתה אותה לקרקע. איך הוא מעז לחשוב שכול הסיפור הזה היה דבילי? חשבה לעצמה.

היא אחזה בכף ידו והסיטה אותה הרחק מפניה, ג'יימס היה מופתע מהנעשה בדיוק כפי שהיא הייתה.
כשהתיישבה על הספה, שאלה. "אתה רציני?" היא חיפשה אמת מסויימת במילותיו,לפחות על החלק של 'אוהב אותך'.

"כן. ואני חושב שגם את."

היא חשה במבטו משתהה עליה, והיא אהבה את זה.